ג. אסור לספר לשון הרע אפילו על ילד קטן, אם דבר זה יגרום לו נזק או צער.

ד. אסור לספר לשון הרע על עם הארץ, וכל שכן על תלמיד חכם, וכל שכן על מורה הוראה.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ג. אסור לספר לשון הרע אפילו על ילד קטן, אם על ידי הסיפור יכול להיגרם לו נזק או צער. כגון שמספר לשון הרע על יתום קטן שמגדלים אותו בבית אחר, ועל ידי שישמעו את הלשון הרע יתכן שיגרשו אותו מביתם, וכן בכל קטן [אף שאינו יתום], אם יכול להיגרם לו נזק או צער, אסור לספר עליו לשון הרע. אבל אם הקטן גורם לנזקים, וכוונתו לספר עליו זאת כדי שיפסיק להזיק ולהדריך אותו בדרך ישרה, מותר. אמנם צריך שידע בבירור שהסיפור אמיתי, ולא ימהר לסמוך על מה ששמע מאחרים. וגם יתבונן היטב שאכן תהיה מכך תועלת, ולא יגרם נזק מסיפור הדבר [אף שהוא אמת].

ד. איסור סיפור לשון הרע הוא אף על עם הארץ, כי גם הוא בכלל ישראל, וכל שכן שאסור לספר על תלמיד חכם, שעוונו גדול יותר. ואמרו חכמים שהמספר לשון הרע על תלמיד חכם לאחר מותו, נופל בגיהנם. וכמה פעמים נכנס המספר לכלל 'מבזה תלמידי חכמים'. אמנם היצר הרע מסית את האדם לומר שדינים אלו [הנוגעים לתלמידי חכמים] נאמרו רק על החכמים שבזמן הגמרא, שהיו חכמים גדולים, ולא על תלמידי חכמים של דורינו. אבל האמת אינה כן, אלא כל תלמיד חכם הוא לפי דורו, ואם הוא ראוי להורות ויגע בתורה, הרי הוא נקרא תלמיד חכם, והמבזה אותו אפילו בדיבור ואפילו שלא בפניו, חייב נידוי. וכל שכן אם מבזה תלמיד חכם שהוא מורה הוראה בעיר, שבודאי עוונו גדול יותר, שכיון שאותו אדם עצמו סומך על הוראותיו חייב הוא להחזיקו כתלמיד חכם ולנהוג בו כבוד. ועוד, שמחמת סיפורו הוא גורם לאנשים אחרים שלא לסמוך על הוראותיו, ודבר זה גורם לכמה קלקולים.