672. תורה (ב)

כְּשֶׁיִּגְדַּל הַיֶּלֶד מְעַט וִיהֵא קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְדַבֵּר, יְלַמְּדוֹ אָבִיו תּוֹרָה, וּבְכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה יֹאמַר עִמּוֹ פְּסוּקֵי תּוֹרָה וְעִנְיְנֵי תּוֹרָה. וּכְשֶׁיִּגְדַּל עוֹד מְעַט, יוֹלִיכֵנוּ אֵצֶל מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. וּבְכָל יוֹם וּבְכָל לַיְלָה וּבְכָל שַׁבָּת וּבְכָל עֵת שֶׁהוּא פָּנוּי – יִלְמַד עִם הַתִּינוֹק כְּפִי כֹּחוֹ. וְאִם כְּבָר גָּדַל הַיֶּלֶד בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד עִמּוֹ, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי לִלְמֹד עִמּוֹ, יְשַׁלֵּם לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁיִּלְמַד עִמּוֹ. וְאִם אֵין לוֹ כֶּסֶף, יְבַקֵּשׁ בְּכָל כֹּחוֹ מִתַּלְמִיד חָכָם שֶׁיִּלְמַד עִם בְּנוֹ. וְאִם אֵין תַּלְמִיד חָכָם בָּעִיר, יְהֵא גּוֹלֶה עִם בָּנָיו לִמְקוֹם תּוֹרָה, וִיְלַחֵךְ עָפָר רַגְלֵיהֶם שֶׁל חֲכָמִים, עַד שֶׁיְּרַחֲמוּ עָלָיו וִילַמְּדוּ אֶת בָּנָיו תּוֹרָה.