697. תשובה (ה)

הַתִּקּוּן הָרִאשׁוֹן הַמֻּטָּל עַל הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, הוּא עֲבוֹדָה קָשָׁה וְנִסָּיוֹן חָזָק, שֶׁאִם יַעֲמוֹד בּוֹ מֻבְטָח לוֹ שֶׁיְּקַיֵּם אֶת כָּל דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ חז"ל שֶׁבַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין לוֹ תַּקָּנָה עוֹלָמִית עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, וּמִי שֶׁיֵּשׁ גֶּזֶל בְּיָדוֹ – אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, וּמִי שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת אֲפִילוּ בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים, וְכִי יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה. וּגְדוֹלָה מִזּוֹ יֵשׁ מִי שֶׁרָצָה לוֹמַר, שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לוֹ אֲפִילוּ עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ לַמָּקוֹם.

וְעָווֹן הַגֶּזֶל הוּא חָמוּר מְאֹד, שֶׁהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִילוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, כְּאִלּוּ נוֹטֵל נַפְשׁוֹ וְדַם זַרְעוֹ. הִנֵּה כִּי כֵן, אֲשֶׁר נְדָבוֹ רוּחוֹ רוּחַ נָכוֹן לָשׁוּב אֶל בּוֹרְאוֹ, זֶה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת רִאשׁוֹנָה, וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל וְאֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשַׁק, וְיֵרָצֶה אֶת חֲבֵרוֹ. וְאֶת אֲשֶׁר הִקְנִיט בִּדְבָרִים – יְפַיֵּס, עַד שֶׁיִתְפַּיֵּס חֲבֵרוֹ, וְאַחַר כָּךְ יָשׁוּב אֶל בּוֹרְאוֹ וְנִרְצָה לוֹ.

וְהֵן אֱמֶת כִּי זֶהוּ דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד מִכַּמָּה פָּנִים, הָאֶחָד, מִצַּד הַבּוּשָׁה, כִּי כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא בַּמַּחְתֶּרֶת, כֵּן יֵבוֹשׁ לְהָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אוֹ לִשְׁאוֹל מְחִילָה. וְעוֹד, קָשֶׁה לְהָשִׁיב גֶּזֶל הַנֶּאֱכָל, וּמָצוּי הַדָּבָר שֶׁאִם יָבוֹא לְהָשִׁיב גְּזֵלוֹת וּרְוָחִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמָּעוֹת שֶׁל רִבִּית שֶׁכְּבָר הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם וְכַדּוֹמֶה, אֲפִילוּ אַבְנֵטוֹ אֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְיֵשׁ שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לְשַׁלֵּם אֶת הַגֶּזֶל אֲשֶׁר גָּזַל וְהָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשַׁק וְרִבִּית שֶׁאָכַל וְכַדּוֹמֶה, אֲפִילוּ אִם יִּמְכֹּר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ. וְיֵשׁ שֶׁגָּזַל אֶת הָרַבִּים, כְּגוֹן עַל יְדֵי מִשְׁקוֹלוֹת חֲסֵרִים, אוֹ שֶׁגָּזַל מֵאֲנָשִׁים שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָשִׁיב, וְכָהֵנָּה מְנִיעוֹת יֵשׁ, שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָם הַיֵּצֶר הָרַע בְּעֵינֵי הָאָדָם כְּחוֹמָה גְּבוֹהָה וְכִמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל, עַד שֶׁחוֹשֵׁב הָאָדָם שֶׁבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.

אֲבָל הָאִישׁ אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ לָשׁוּב אֶל בּוֹרְאוֹ בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאוֹדוֹ כָּרָאוּי, לֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כָּל, וּלְפִי גֹּדֶל צַעֲרוֹ – יִגְדַּל שְׂכָרוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חז"ל, כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ, מוֹחֲלִים לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו. וְיַאֲמִין הָאָדָם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל מַה שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵינוֹ אֶחָד מִנִּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים מֵהַבּוּשָׁה וּכְלִמָּה שֶׁיֵּבוֹשׁ וְיִכָּלֵם בָּעוֹלָם הַבָּא, בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, רִבֵּי רִבְבוֹת מַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה, וּמוּטָב לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּכָּלֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִסְלַח לוֹ, וְאַל יִכָּלֵם בָּעוֹלָם הַבָּא וְיִסְבֹּל עֳנָשִׁים קָשִׁים.