(7) הקדמה

אף שספר זה הוא ספר הלכה מכל מקום הובאו בו דברים מ'שערי תשובה' לרבינו יונה, שהוא ספר מוסר, כיון שכל דבריו הם בגדרי הדין, ובפרט בעניני לשון הרע, שיש לכל דבר מדבריו מקור מהש"ס. ואף על פי כן לא סמכתי על דבריו לבד לענין חומרא אלא הבאתי ראיות לדבריו. ורק במקום שהוא מיקל, סמכתי על דבריו ללא ראיות נוספות.

ואמנם יש בני אדם שכל רצונם הוא לדבר לשון הרע, והורגלו בעוון זה, ומחמת כן כשימצאו איזו קולא בספר זה לא ידקדקו כלל בפרטים הנצרכים לכך, ויתירו לעצמם דברים שאינם מותרים באמת, ויאמרו שהם נוהגים על פי הכתוב בספר הזה, ומכל מקום לא נמנעתי מלכתוב קולות אלו, ועל דבר זה נאמר 'כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם'.

ויש בני אדם שירצו להמעיט את מעלת הלימוד הזה, ויאמרו 'מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים', אך אין הדבר נכון, שהרי בדבר שהוא איסור מן התורה אין אומרים כלל זה של 'מוטב יהיו שוגגים'. ועוד, שאם כן גם הלכות גזל לא נלמד, שקשה לדקדק בהם. וכן לא נלמד הלכות שבת, שהם קשות ותלויות בפרטים רבים. והרי התורה כתבה בפירוש איסור זה, וכן חכמים לימדו אותנו את פרטי ההלכות הללו, ובודאי ידעה תורה שבכח האדם להזהר מחטא זה. ואף שאמרו בגמרא שכולם נכשלים ב'אבק לשון הרע', אין הכוונה שאי אפשר להנצל מחטא זה, אלא שבדרך כלל בני אדם נכשלים בו, אבל אם ילמד האדם הלכות אלו יוכל להנצל אפילו מאבק לשון הרע, וכל שכן שינצל מלשון הרע ממש.

ועוד תועלת יש בלימוד הלכות אלו, שלא יהיה הדבר בעיניו כהפקר, ואפילו אם יכשל לפעמים בעוון זה חס ושלום, עדיין לא יהיה בכלל 'בעלי לשון הרע', שעליהם אמרו חכמים ששקול חטאם כנגד שלשת העבירות החמורות, ואינם מקבלים פני שכינה, אלא יהיה זה כשאר איסורים. ועוד, שעל ידי הלימוד ידע לכל הפחות שחטא לפני ה', ויפייס את חבירו, או לפחות ימנע מלדבר עליו שוב, ולא יהיה בכלל אלו המשליכים את הענין הזה אחר גוום, ואינם חושבים אותו לעוון כלל.

ותחילה יובאו איסורי 'לא תעשה' שדרך בעלי לשון הרע לעבור עליהן, ואחר כך מצוות 'עשה' שעוברים עליהם, ואחר כך ה'ארורין' שמקבלים אותם בני אדם, ועוד כמה איסורים גדולים הנגרמים על ידי זה. ואולי בזכות זה ינגף היצר, כשיראה האדם את גודל המהומה והמכשלה הנגרמת על ידי דיבורו.