7. דין קידוש במקום סעודה, טו-טז
טו. צריך לאכול במקום הקידוש תיכף ומיד לאחר הקידוש, ולא ישהה אפילו זמן קצר בין הקידוש לסעודה, ורק לצורך הסעודה עצמה מותר להפסיק כמו שמפסיקים ומאריכים בין הקידוש לסעודה בליל פסח, בקריאת ההגדה ובסיפור יציאת מצרים, ובמאמרי חז"ל, ועם כל זה חשיב שפיר "קידוש במקום סעודה". ומכל מקום בדיעבד שעבר ושהה בין הקידוש לסעודה, אין צריך לחזור ולקדש, ובפרט אם בשעה שקידש היה בדעתו לאכול מיד, ונשתהה בין הקידוש לסעודה אפילו לזמן מרובה, בדיעבד אין צריך לחזור ולקדש. ואם היה דעתו לאכול לאחר זמן, אם נשתהה יותר משבעים ושתים דקות שהוא שיעור עיכול באכילה מועטת, צריך לחזור ולקדש, אבל אם שהה פחות משיעור עיכול אין צריך לחזור ולקדש.
טז. יש אומרים שאם אחר הקידוש יצא לחוץ, ואחר כך חזר שוב למקומו, צריך לחזור ולקדש. ויש חולקים. ולכתחלה יש להזהר בזה מאד, אבל בדיעבד לא יחזור לקדש.
