(70) שער הזכירה, פרק יז

וַאֲפִלּוּ אִם בַּעַל הַמַּחֲלֹקֶת הוּא קְרוֹבוֹ, וַאֲפִלּוּ הוּא אָבִיו, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לוֹ לְהִזָּהֵר עַד מְאֹד שֶׁלֹּא לַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו, וַאֲפִלּוּ אִם אָבִיו מְצַוֵּהוּ בְּעִנְיָן זֶה, וּכְמוֹ שֶׁנִּפְסַק בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן ר"מ סָעִיף ט"ו, דְּאִם אָמַר לוֹ אָבִיו לַעֲבֹר אֲפִלּוּ עַל מִצְוָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לוֹ, דְּגַם הַבֵּן וְגַם הָאָב כֻּלָּן חַיָּבִין בִּכְבוֹד הַמָּקּוֹם, וְכָל שֶׁכֵּן בְּעָוֹן חָמוּר שֶׁל מַחֲלֹקֶת.

וּכְמוֹ דְּמָצִינוּ בִּבְנֵי קֹרַח, שֶׁלֹּא נִמְשְׁכוּ אַחַר אֲבִיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָיָה בִּזָּיוֹן לַאֲבִיהֶן, עַל כֵּן נִמְלְטוּ מֵהָעֹנֶשׁ שֶׁבָּא עַל אֲבִיהֶן, וּכְמוֹ דְּאִיתָא בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת קֹרַח וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ", אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁל קֹּרַח, "אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים", שֶׁלֹּא הָלְכוּ בַּעֲצַת אֲבִיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר: "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה", "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמַד", שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה" וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. וְאִיתָא בַּיַּלְקוּט, וּמַה זְּכוּת הָיָה בְּיָדָן שֶׁל בְּנֵי קֹרַח שֶׁיִּנָּצְלוּ? (פֵּרוּשׁ: מֵהָעֹנֶשׁ שֶׁבָּא עַל אֲבִיהֶן), שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין אֵצֶל קֹרַח אֲבִיהֶן רוֹאִין אֶת מֹשֶה וְכוֹבְשִׁין אֶת פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. אָמְרוּ: אִם נַעֲמֹד מִפְּנֵי מֹשֶה רַבֵּנוּ, אָנוּ נוֹהֲגִין בִּזָּיוֹן בְּאָבִינוּ, וּכְבָר נִצְטַוֵּינוּ עַל כִּבּוּד אָב וָאֵם. לֹא נַעֲמֹד, כְּבָר כְּתִיב: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם", מוּטָב שֶׁנַּעֲמֹד מִפְּנֵי מֹשֶה רַבֵּנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִין בִּזָּיוֹן בְּאָבִינוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְחִישׁוּ אֶת לִבָּם בִּתְשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טּוֹב". מִזֶּה יֵשׁ לֵידַע, דְּאִם לֹא יִמָּשֵׁךְ אַחַר עֲצַת אָבִיו בְּמַחְלֻקְתּוֹ, לֹא יִתָּפֵשׂ בְּרִשְׁתּוֹ.

הג"ה. (וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁהַדִּין עִם אָבִיו, אַף עַל פִּי כֵן יִרְאֶה לְהַשְׁקִיט וְלֹא לְהַחֲזִיק הַמְּרִיבָה עִם הַצַּד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. דְּמִלְּבַד מִצְוַת הֲבָאַת שָׁלוֹם, יֵשׁ לוֹ לַחֲשֹׁב אוּלַי טוֹעֶה בְּדִמְיוֹנוֹ מִצַּד הָאַהֲבָה הַתְּקוּעָה בְּלֵב הָאָדָם שֶׁהוּא אוֹהֵב לְאָבִיו כְּנַפְשׁוֹ, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרִי: רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשֶׁךָ זֶה אָבִיךָ, וְאֵין אָדָם רוֹאֶה חוֹב לְעַצְמוֹ).