702. תשובה (י)
וְאִם יֹאמַר אָדָם לְקַיֵּם אֶת תִּקּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה לְפִי מַה שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר הָרוֹקֵחַ, וּבְדִבְרֵי הָאֲרִ"י ז"ל, וּשְׁאָר סִפְרֵי הַמְּקֻבָּלִים, וְלָצֵאת יְדֵי חוֹבָתָם, הוּא דָּבָר בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, כִּי הָרוֹאֶה אֶת דִּבְרֵיהֶם, עַצְמוֹתָיו יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד בִּרְאוֹתוֹ רִבּוּי הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת, וְיִתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים, וּמַה גַּם, כִּי מִי יוּכַל לִזְכֹּר אֶת מִסְפַּר הָעֲווֹנוֹת אֲשֶׁר פָּעַל וְעָשָׂה כָּל יְמֵי חַיָּיו, בְּגִלְגּוּל זֶה וּבְגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים, לָכֵן טוֹב לַגֶּבֶר שֶׁיִּתְעַנֶּה בְּלִי חֶשְׁבּוֹן, וְכָל יְמֵי חַיָּיו יַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר, וְכָל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת – יַעֲשֶׂה, אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁנִּתְרַצֶּה אֶל בּוֹרְאֵנוּ, בַּאֲשֶׁר הוּא יוֹדֵעַ רוֹב שִׁפְלוּתֵנוּ וְדַלּוּתֵנוּ, מִעוּט עֶרְכֵּנוּ וְקֹצֶר הַשָּׂגָתֵנוּ, וְהוּא עוֹשֶׂה עִמָּנוּ צְדָקָה, וּמֵאוֹצָר מַתְּנֹת חִנָּם יְחֹנֵנוּ.
וּבֶאֱמֶת אָמְרוּ חז"ל שֶׁהַפָּסוּק "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" נֶאֱמַר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, וּבִפְרָט בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה, צָרִיךְ שֶׁעֵינוֹ לֹא תִשְׂבָּע וְלֹא יַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, לְעוֹלָם יִפְחָד שֶׁמָּא לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה כָּרָאוּי, וְיוֹתֵר עַל מַה שֶׁתִּקֵּן – חָזַר וְקִלְקֵל בַּעֲבֵרוֹת שֶׁעוֹשֶׂה כְּסִדְרָן, אוֹ שֶׁמָּא לֹא תִּקֵּן כְּלוּם, שֶׁלֹּא נִתְקַבְּלָה תְּשׁוּבָתוֹ, כְּגוֹן אִם כָּעַס, שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י ז"ל, שֶׁהַכּוֹעֵס – כָּל מַה שֶׁאָסַף לְעַצְמוֹ מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, עִם נַפְשׁוֹ שֶׁהוֹלֶכֶת אֶל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה עוֹלָמִית, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יִכְעַס, וְאָז יַתְחִיל לְתַקֵּן. וְכֵן אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָתוֹ כְּדֵי לְהִתְרָאוֹת כְּצַדִּיק בִּפְנֵי אֲחֵרִים, וּלְהִתְגָּאוֹת, תוֹעֲבַת ה' הוּא. וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה עֲבֵרוֹת שֶׁגּוֹרְמוֹת לְכָךְ שֶׁנּוֹעֲלִים בְּפָנָיו שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה.
הִנֵּה כִּי כֵן, אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, וְיַרְבֶּה לַעֲשׂוֹת, וְיִהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּמִי שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם. מִי לָנוּ גָּדוֹל מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהִפְלִיא לַעֲשׂוֹת, אַף עַל פִּי כֵן אָמַר "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד", כָּל שֶׁכֵּן אָנוּ, שֶׁאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ מַה אָנוּ וּמַה חָטָאנוּ וּמַה בָּאנוּ לְתַקֵּן, בְּוַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ לְעוֹלָם כָּל חַטֹּאתֵינוּ וַעֲווֹנוֹתֵינוּ סְדוּרִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ.
