703. תשובה (יא)

וְיֵשׁ בָּזֶה רֶוַח גָּדוֹל, שֶׁאַף אִם יַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת וְיִהְיֶה מְכֻבָּד בֵּין הַבְּרִיּוֹת, וְיַשִּׁיאֵנוּ יִצְרוֹ לְהִתְגָּאוֹת, כַּאֲשֶׁר יִזְכּוֹר אֶת עֲווֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו וְחַטָּאוֹת נְעוּרָיו – יִכָּנַע לְבָבוֹ וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְיִהְיֶה נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס, כִּי יֹאמַר, מַה לִי לְהִתְגָּאוֹת בְּכָבוֹד מְדֻמֶּה שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתִי בְּנֵי אָדָם, אֲשֶׁר עֵינֵי בָּשָׂר לָמוֹ, הֲלוֹא פְשָׁעַי אֲנִי אֵדַע, וְאִלּוּ יְרִיחוּן בָּהֶם שְׁכֵנַי – אֲזַי יִרְחָקוּ מִמֶּנִּי וּמִגְּבוּלִי.

וְתוֹעֶלֶת נוֹסֶפֶת תִּהְיֶה לוֹ, כִּי כְּשֶׁיִּזְכֹּר אֶת חַטֹּאתָיו וְיִהְיוּ נֶגֶד עֵינָיו, לֹא יִכְעַס עַל הַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ אִם לֹא יַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְלֹא יַקְפִּיד עַל הַכָּבוֹד, וְיָבוֹא לִקְנוֹת מִדַּת הָעֲנָוָה.

וְאַף עַל פִּי כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ הָאָדָם מִן הָרַחֲמִים, וְאַל יֹאמַר לָרִיק יָגַעְתִּי, לְתוּגָה וָהֶבֶל כֹּחִי כִּלִּיתִי, אֶלָּא יִבְטַח בְּשֵׁם ה' שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוֵּת וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ, וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל דָּבָר טוֹב, וְ"לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ", אֶלָּא שֶׁאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ מַה אֱנוֹשׁ, וּמַה יֵעָשֶׂה בְּדִינוֹ עַד יוֹם הַמָּוֶת, אָז יֵדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכּוֹ, כְּשֶׁיִּמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.