708. תשובה (טז)

וְעוֹד, שֶׁאִם יֹאמַר אָדָם אָשִׂישׂ בְּיַלְדּוּתִי וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה אָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לָאוֹמֵר אֶחְטָא וְאָשׁוּב, שֶׁאֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְעוֹד, כִּי הָאֱלֹקִים יָבִיא בְּמִשְׁפָּט עַל כָּל, וְאֵין פּוֹטֵר אוֹתוֹ עַל מַעֲשָׂיו בִּימֵי הַבַּחֲרוּת, אַדְּרַבָּה, יְמֵי הַבַּחֲרוּת אֲשֶׁר כֹּחוֹ בּוֹ וּכְאִישׁ גְּבוּרָתוֹ, אָז הוּא הַזְּמַן הַנָּאוֹת לְהוֹצִיא כֹּחוֹ לְאוֹרַיְתָא, לִהְיוֹת רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, וּלְקַיֵּם דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. וּלְפִי רוֹב הַשָּׁנִים וּלְפִי רוֹב הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, יַרְבֶּה לְטַהֵר וּלְתַקֵּן אֶת מַה שֶׁעִוֵּת, וְאוּלַי יִמְצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ. כִּי אָמְנָם הַתְּשׁוּבָה רְצוּיָה אֲפִילוּ בְּיוֹם הַמִּיתָה, אַךְ תּוֹעֶלֶת זוֹ הִיא רַק כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ עַל כָּךְ שֶׁעָבַר עַל צִוּוּי הַתּוֹרָה, שֶׁלְּעִנְיַן זֶה דַּי בְּוִדּוּי וַחֲרָטָה בִּלְבַד, אֲבָל לְטַהֵר אֶת נַפְשׁוֹ וּלְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוֵּת, וְלִמְחוֹת הַמְּקַטְרְגִים שֶׁנִּבְרְאוּ בַּעֲווֹנוֹתָיו, יִסְבֹּל עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים עַד אֲשֶׁר יִטְהַר. וְעוֹד, שֶׁהַתְּשׁוּבָה בִּימֵי הַבַּחֲרוּת בְּעוֹד כֹּחוֹ בּוֹ וּרְתִיחַת דָמוֹ בְּקִרְבּוֹ, הִיא רְצוּיָה וּמְקֻבֶּלֶת מְאֹד, וּמַרְבָּה לְטַהֵר, כְּמַאֲמָר חז"ל 'אֵיזֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה, בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, בְּאוֹתָהּ אִשָּׁה' וְכוּ', בְּאֹפֶן הַמַּרְאֶה שֶׁמַּה שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה הוּא מֵאַהֲבַת וְיִרְאַת קוֹנוֹ, וְלֹא מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת חָיִל וּבִטּוּל תַּאֲוָתוֹ. וְעוֹד, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָשׁוּב בִּימֵי הַיַּלְדוּת וְהַבַּחֲרוּת, לֹא יִכְבַּד עָלָיו מַשָּׂא הָעֲווֹנוֹת כָּל כָּךְ, וְאוּלַי יוּכַל לְהִטָּהֵר בְּרֹב הַשָּׁנִים, לֹא כֵּן אִם לֹא יָשׁוּב עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה, שֶׁאָז גָּדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹא, כְּמַשָּׂא כָּבֵד יִכְבַּד מִמֶּנּוּ, וּלְפִי מִעוּט הַשָּׁנִים וַחֲלִישׁוּת כֹּחוֹ, לֹא יוּכַל לְהִטָּהֵר לְגַמְרֵי, אֶלָּא יִשָּׁאֵר עָלָיו לִסְבֹּל עֳנָשִׁים לָעוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד, שֶׁכַּאֲשֶׁר יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ רָעָה, נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר עַד זִקְנָה, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה. וְעוֹד יֵשׁ טְעָמִים אֲחֵרִים לְכָךְ שֶׁדָּבָר פָּשׁוּט הוּא זֶה, כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הֶבֶל, אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' וְיִזְכֹּר אֶת בּוֹרְאוֹ בִּימֵי בָּחַרוּתוֹ, וְיָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים יִשְׁמֹר.