(71) שער הזכירה, פרק טו

אָמְרוּ חֲזַ"ל בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת וִתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא וִתֵּר עַל מַחֲלֹקֶת. רִאשׁוֹנָה בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ, בּוֹ הִתְחִילוּ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה"'. וּלְפִי שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן שֶׁהָיוּ גּוֹזְלִין וְחוֹמְסִין זֶה לָזֶה לֹא וִתֵּר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" וְגוֹ'. שֵׁנִית בְּדוֹר הַמִּדְבָּר, כְּשֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לִידֵי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, מָחַל לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל כְּשֶׁהָיוּ בָּאִין לְמַחֲלֹקֶת לֹא וִתֵּר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא "וַיַּלִּינוּ" שֶׁל מַחֲלֹקֶת, אַתָּה מוֹצֵא שָׁם מַכָּה גְּדוֹלָה, מְנָלָן? מִמַּחֲלֹקֶת שֶׁל קֹרַח. שְׁלִישִׁית פִּסְלוֹ שֶׁל מִיכָה, מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶן נִתַּן לָהֶם אָרְכָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָּן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ". אֲבָל כְּשֶׁנֶּחְלְקוּ הַשְּׁבָטִים עַל שִׁבְטֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וְלֹא הָיָה בֵּינֵיהֶן שָׁלוֹם, נַעֲשׂוּ אֵלּוּ פֻּרְעָנוּת לְאֵלּוּ, כְּשֶׁהָיוּ אֵלּוּ חוֹטְּאִין, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִיאָן לוֹ וּפוֹרְעִין מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּכּוּ בָּהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה רַבָּה מְאֹד וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים מִיִּשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר". וּכְשֶׁחָטְאוּ שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, בָּאוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וּפָרְעוּ מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד". לָמַדְנוּ מִזֶּה שֶׁבַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת נַעֲשׂוּ כְּלֵי מַשְׁחִית אֵלּוּ לְאֵלּוּ.

קָשָׁה הִיא הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי סַכָּנוֹת נְפָשׁוֹת, שֶׁעַל יְדֵי מְרִיבָה שֶׁהָיְתָה בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה לוֹט נִתְפָּרְדוּ זֶה מִזֶּה, וְנִתְגַּלְגֵּל וְהָלַךְ לוֹט לִסְדוֹם וְכִמְעַט שֶׁאָבַד עִמָּהֶן.

קָשָׁה הִיא הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהִיא מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִידֵי מַלְקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְגוֹ'; וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע". מִי גָּרַם לוֹ לִלְקוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר הַמַּחֲלֹקֶת.

הטקסט של 'שמירת הלשון' עם הניקוד מתוך מאגר 'תורת אמת', וזכויותיו שמורות לו