714. תשובה (כב)

גַם יוֹם עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא זְמַן תְּשׁוּבָה, עַל אֲשֶׁר חָטָא בְּאוֹתוֹ חֹדֶשׁ. וּכְבָר רַבִּים מֵאַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמַרְבִּים בְּתַחֲנוּנִים, וְנִקְרָא שֵׁם הַיּוֹם בְּפִי סְפָרִים 'יוֹם כִּפּוּר קָטָן'. וּכְבָר כָּתַבְנוּ כִּי לֹא הַתַּעֲנִית הִיא הָעִקָּר, אֶלָּא הַתְּשׁוּבָה, שֶׁיָּשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וִיהֵא מוֹדֶה וְעוֹזֵב, אָז יְרוּחָם.

֍ ֍ ֍

וְאִם כָּל הַשָּׁנָה הָלַךְ הָאָדָם בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ, וְיִצְרוֹ הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה, הִנֵּה בְּהַגִּיעַ יְמֵי חֵפֶץ, יְמֵי רָצוֹן, חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, אֵין זוֹ עֵת לָנוּם וְלִישׁוֹן, כִּי "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ", וַחֲרָדָה יִלְבַּשׁ הָאָדָם, וְיִתְעוֹרֵר כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.

וְאַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, רֻבָּם קָמִים לוֹמַר סְלִיחוֹת לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת, וּמַרְבִּים הָעָם קְצָת בְּלִמּוּד סֵפֶר הַתִּקּוּנִים ותנ"ך וּמִשְׁנָיוֹת וּתְהִלִּים כְּפִי הַשָּׂגַת יָד כָּל אֶחָד (וְאִם יִמָּצְאוּ מְעַט אֲשֶׁר אֵינָם מִתְעוֹרְרִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, הֲרֵי הֵם כְּמֵתִים, שֶׁאֵין מְדַבְּרִים עֲלֵיהֶם כְּלָל), אֲבָל דָּבָר פָּשׁוּט הוּא שֶׁאֵין דַּי בַּאֲמִירַת סְלִיחוֹת וּקְצָת לִמּוּדִים, כְּדֵי לְכַלֵּא פֶּשַׁע וּלְהָתֵם חַטָּאוֹת שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה וְשֶׁל כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְאִם אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים יַחְזֹר לְסוּרוֹ, מַה פָּעַל וּמַה עָשָׂה, וְיוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק לוֹ וְיֹאמַר, וְכִי מִפְּנֵי שֶׁעָבַר יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין פַּחַד אֱלֹקִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ, הַאִם נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ, הַיָּד ה' תִּקְצָר לַעֲנוֹשׁ כָּל הַשָּׁנָה לְאִישׁ כָּזֶה אֲשֶׁר כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ יְהָתֵל בִּי, שֶּׁאוֹמֵר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרֶיךָ, עַד שֶׁבּוֹרֵחַ מִתַּחַת יָדוֹ, וְכִי יוּכַל הָאָדָם לִבְרֹחַ מִלִּפְנֵי ה'.