(72) שער התבונה, פרק א

פרק א: יְבֹאַר בּוֹ מַאֲמַר הַגְּמָרָא מָה אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְכוּ'.

גָרְסִינַן בְּחֻלִּין אָמַר ר' יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב: "הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם". מַאי אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם. מַה שֶּׁכִּנָּה הַכָּתוּב לָזֶה בְּשֵׁם אֻמָּנוּת לְהוֹרוֹת לָנוּ כַּמָּה עִנְיָנִים שׁוֹנִים. א) כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁאִם יִרְצֶה אָדָם שֶׁאֵינֶנּוּ אֻמָּן לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה כְּלִי, אַף שֶׁבְּשִׂכְלוֹ מְצַיֵּר בְּנָקֵל אֹפֶן עֲשִׂיָּתוֹ בְּכָל עִנְיָנָיו, אַף עַל פִּי כֵן יִקְשֶׁה עָלָיו עֲשִׂיָּתוֹ בְּפֹעַל, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָיו עֲדַיִן לֹא הֻרְגְּלוּ לָזֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִי שֶׁהוּא אֻמָּן, שֶׁכְּבָר הֻרְגַּל בָּזֶה מִנַּעֲרוּתוֹ. כֵּן הוּא בְּמִדַּת הַשְּׁתִיקָה, אַף שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת הוּא מְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ, שֶׁמִּדָּה זוֹ טוֹבָה עַד מְאֹד, שֶׁהוּא מְשֻׁמָּר עַל יָדָהּ מִכָּל הָאִסּוּרִים שֶׁבָּאִים עַל יְדֵי הַדִּבּוּר, וּבִלְתָּהּ עָלוּל לְכַמָּה מְאֹרָעוֹת כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָּן, מִכָּל מָקוֹם אִם יַסְכִּים הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ לֶאֱחֹז בְּמִדָּה זוֹ רַק בְּעֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה מֻכְרָח לָזֶה מֵחֲמַת מִצְוֹת הַתּוֹרָה, כְּגוֹן: מִלְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וּשְׁאָרֵי דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, וּבִלְתָּם יְדַבֵּר כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה אַף דִּבּוּר שֶׁאֵינֶנּוּ הֶכְרֵחִי, בְּוַדַּאי גַּם מִזֶּה אַל יַנַּח יָדוֹ, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא הִרְגִּיל פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ בְּעִנְיַן מְנִיעַת הַדִּבּוּר, וְאַדְּרַבָּה הִרְגִּילָם מִנַּעֲרוּתָם לְדַבֵּר כָּל מַה שֶּׁיַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם יַרְגִּיל פִּיו כָּל כָּךְ בְּמִדַת הַשְּׁתִיקָה כְּמוֹ הָאֻמָּן לְאֻמָּנוּתוֹ, עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַשְּׁתִיקָה עִנְיָן טִבְעִי בְּנַפְשׁוֹ וְהַדִּבּוּר חוּץ לְטִבְעוֹ, כְּמוֹ בְּאִישׁ אִלֵּם, אָז בְּוַדַּאי יִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה' שֶׁיִּנְצֹר לְשׁוֹנוֹ מֵרַע וְלֹא יָבוֹא לְכִסְלָה עוֹד.