741. חולה (ב)

אֲבָל עֲדַיִן מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים הִיא רְפוּיָה, שֶׁאִם יֵשׁ עָשִׁיר חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ וְאֵינוֹ יוֹצֵא לַשּׁוּק, תֵּכֶף רַבִּים נִכְנָסִים אֶצְלוֹ, אֲבָל אִם יֶחֱלֶה אִישׁ עָנִי – אֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ לֵידַע שְׁלוֹמוֹ וּמַה יֵעָשֶׂה בּוֹ, שֶׁלְּפִי גֹּדֶל הַמִּצְוָה כָּךְ הַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם, לְמַעַן יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה, כִּי מִלְּבַד גּוּף הַמִּצְוָה נִמְשֶׁכֶת תּוֹעֶלֶת אַחֶרֶת, שֶּׁהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ מַה הוּא הָאָדָם וּלְמַה הוּא מְעֻתָּד, בְּתוֹכְחוֹת עַל עֲוֹן, עֲנִיּוּת וָחֳלָאִים רָעִים. וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, כִּי בִּרְאוֹתוֹ צָרַת אָחִיו הַיִּשְׂרְאֵלִי וְדוֹחֲקוֹ, יֶהֱמוּ מֵעָיו לוֹ וְרַחֵם יְרַחֲמֵנוּ, וְנָתוֹן יִתֵּן לוֹ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, וְנִמְצָא שֶׁהוּא רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד, וְיִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד.