750. חסד (ו)

חֲשָׁד, הוּא עָווֹן שֶׁרַבִּים נִכְשָׁלִים בּוֹ, בְּחָשְׁבָם שֶׁאֵין בְּכָךְ עֲבֵרָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ שֶׁלֹּא יֵחָשֵׁב בְּעֵינָיו לְעָווֹן – אֵין חֶזְקָתוֹ לָשׁוּב עַל כָּךְ בִּתְשׁוּבָה. וְעוֹד טַעַם לְכָךְ, כִּי קָשֶׁה לָאָדָם לִשְׁלוֹט עַל מַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁלֹּא לַחֲשֹׁד, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ בְּיַד הָאָדָם לִשְׁמוֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, וְלֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיו שֶׁחוֹשֵׁד לְאֵיזֶה אִישׁ, כִּי גּוֹרֵם רָעָה גְּדוֹלָה, הַלְבָּנַת פָּנִים, ומַּחְלֹקֶת, וְשִׂנְאָה וְתַחֲרוּת, עַד שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה. וְאַף אִם נִגְנַב לָאָדָם אֵיזֶה דָּבָר וְהוּא רוֹצֶה לְחַפֵּשׂ אַחַר הַגְּנֵבָה, לֹא יַחְשֹׁד בְּאָדָם מְסֻיָּם, אֶלָּא יְחַפֵּשׂ אֵצֶל כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה, "וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע", וְאָז לֹא יִהְיֶה לְאֶחָד מֵהֶם תְּלוּנָה. וְאַף גַּם זֹאת, כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת וְיִנְהַג בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יָבֹא הַגַּנָּב לִידֵי הַלְבָּנַת פָּנִים, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חז"ל מוּטָב שֶׁיַּפִּיל אָדָם עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמִּשּׁוּם הֶפְסֵד מָמוֹן אֵין לְהַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, שֶׁהוּא כְּשׁוֹפֵךְ דָּמִים. וְהַמַּלְבִּין תְּכַסֵּהוּ בּוּשָׁה, כִּי עָבַר עֲבֵרָה גְּדוֹלָה מִן הַגַּנָּב, שֶׁהַגּוֹנֵב עוֹבֵר בְּלָאו וְעָלָיו לְשַׁלֵּם בִּלְבַד, אֲבָל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

הִנֵּה כִּי כֵן, אִישׁ כִּי יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ אֵיזֶה דָּבָר, יִנְהַג בְּחָכְמָה וּבְשֵּׂכֶל וְלֹא יוֹסִיף אֲבֵדָה עַל אֲבֵדָתוֹ, וְ"שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ", וְהָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, רָאוּי לוֹ לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ, שֶׁלֹּא לַחְשֹׁד כְּלָל בְּשׁוּם אָדָם, רַק יֹאמַר שֶׁמָּא נִמְצָא הַדָּבָר בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁכָּעֵת אֵינוֹ עוֹלֶה עַל דַּעְתִּי, כִּי כַּמָּה פְּעָמִים קּוֹרֶה כֵּן, וְכֵן יִתָּכֵן שֶׁתִּמָּצֵא הַגְּנֵבָה בְּיַד גּוֹי אֲשֶׁר לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ שֶׁאוֹתוֹ חֵפֶץ עֲדַיִן שָׁמוּר תַּחַת יָדוֹ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ לְכָךְ, וּלְאַחַר זְמַן רַב יִמְצָאֶנּוּ. וְאִם חָשַׁד בִּתְחִלָּה בְּאֵיזֶה אָדָם וְעָשָׂה עִמּוֹ קְטָטָה, וְאַחַר כָּךְ הִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהָיָה אָדָם זֶה נָקִי מֵאוֹתוֹ חֲשָׁד, אָנָה יוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתוֹ, לְפָחוֹת יַרְבֶּה לְפַיְּסוֹ וְיִתְרַפֵּס לְפָנָיו לְבַקֵּשׁ מְחִילָתוֹ.

וְכֵן בְּכָל דָּבָר, לֹא לְמַרְאֶה עֵינָיו יִשְׁפֹּט וְיִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כִּי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לוֹ, וְהַדָּן לְכַף זְכוּת דָּנִים אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם לְכַף זְכוּת, שֶׁאַף שֶׁה' יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת, מִכָּל מָקוֹם עַל פִּי מִדּוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם דָּנִים אוֹתוֹ, שֶׁאִם הָאָדָם דָּן אֶת הָאֲחֵרִים לְכַף חוֹבָה – דָּנִים אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם עַל שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁנּוֹטֶה לְצַד חוֹבָה, וּמַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ עַל צַד הַחוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ דָּבָר, וְאִם אוֹתוֹ אָדָם דָּן אֶת הָאֲחֵרִים לְכַף זְכוּת, אַף מִן הַשָּׁמַיִם יָדוּנוּ אוֹתוֹ כָּךְ, וְכָל שֶׁיֵּשׁ צַד זְכוּת בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁעָשָׂה, אֵין מַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ עַל צַד הַחוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בַדָּבָר.