774. חן (ב)

וְהֵן אֱמֶת שֶׁצָּרִיךְ לִמְצֹא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם, אֲבָל הָעִקָּר הוּא לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי ה', וְלֹא שֶׁיַּכְעִיס אֶת ה' חָלִילָה כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, כְּמִנְהַג כַּמָּה בּוּרִים שֶׁמַּרְבִּים בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ וְדִבְרֵי לֵצָנוּת וְנַבְלוּת הַפֶּה בִּפְנֵי אֵיזֶה עֲשִׁירִים, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת אֶת הַשְּׂחוֹק וְלִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, שֶׁיִּתְּנוּ לָהֶם מָמוֹן, וְיֵשׁ שֶׁאֲפִילוּ בְּלֹא הֲנָאָה כְּלָל עוֹשִׂים כֵּן, לִהְיוֹת מְשַׂמֵּחַ אֲנָשִׁים, כִּי זֶה יֵצֶר לֵב הָאָדָם עוֹשֶׂה, שֶׁכַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר דָּבָר שֶׁיִּשְׂמְחוּ בּוֹ הַשּׁוֹמְעִים וְיִצְחֲקוּ עַל דְּבָרָיו, יִרְחַב לִבּוֹ וְיָגִיל וְיִשְׂמַח עַל אֲשֶׁר זָכָה זְכִיָּה כָּזוֹ שֶׁיִּצְחֲקוּ עַל דְּבָרָיו, וְחוֹשֵׁב מַה יְדַבֵּר עוֹד דְּבָרִים רָעִים כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה כְּדֵי שֶׁיּוֹסִיפוּ לִצְחוֹק וְלִשְׂמוֹחַ. אוֹי לָהֶם לַמְדַבְּרִים, וַאֲהָהּ עֲלֵיהֶם עַל הַמְשַׂחֲקִים, אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִשְׂרָפִים בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט מֹחַ בְּקָדְּקָדוֹ יִרְאֶה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ שְׁטוּת, כִּי מַה יִתֵּן לוֹ וּמַה יוֹסִיף לוֹ לְהִשְׁתַּגֵּעַ וּלְהַרְבּוֹת בְּאִסּוּרִים כְּדֵי שֶׁיִּשְׂחֲקוּ אֲחֵרִים. וְאִם חוֹשְׁבִים לִמְצֹא חֵן וּלְהַרְוִיחַ, הֲלֹא יֵדְעוּ שֶׁיּוֹתֵר מִמַּה שֶׁהֵם מַרְוִיחִים הֲרֵי הֵם מַפְסִידִים, וְרֶוַח כָּזֶה – לְרָעָה יוֹעִיל, מִלְּבַד עָנְשָׁם הַשָּׁמוּר לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא.

לָכֵן, אָדָם חָכָם יִנְהַג בְּדַעַת, וְאִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת מַעֲשָׂיו בְּאֹפֶן שֶׁיִּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם, הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים, אַךְ אִם יִצְטָרֵךְ לְבַטֵּל רְצוֹן הַבּוֹרֵא כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אָדָם – חָלִילָה לוֹ מֵעֲשׂוֹת זֹאת, וּמוּטָב שֶׁיִּהְיֶה שָׂנְאוּי וּמְשֻׁקָּץ בְּעֵינֵי כָּל בְּנֵי הָאָדָם, וּבִלְבַד שֶׁיִּמְצָא חֵן בִּפְנֵי אֵל עוֹלָם, וְטוֹב אִישׁ יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט.