776. טענות

הַטּוֹעֵן טַעֲנוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים, הֲרֵי הוּא שָׂנְאוּי וּמְשֻׁקָּץ בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם, כִּי נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת, וְהַשּׁוֹמֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ טוֹעֵן עָלָיו טַעֲנוֹת שֶׁקֶר – שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְיֹאמַר, הֲרֵי אֵין הָחַי מַכְחִישׁ אֶת הָחַי, וְאֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ וְלֹא תִכָּלֵם. וְכֵן אִם רוֹצֶה לְהִתְנַצֵּל בִּדְחִיּוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים, יִכְעַס עָלָיו בַּעַל דִּינוֹ לֵאמוֹר, וְכִי אַתָּה סָבוּר שֶׁאֵין חֲבֵרֶיךָ מְבִינִים עָרְמוֹתֶיךָ וּמִרְמוֹתֶיךָ, וְאֵשׁ שַׁלְהֶבֶת הַמַּחְלֹקֶת עוֹלָה.

וְצֵא וּלְמַד שֶׁכָּךְ הִיא גַּם כֵּן הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁמַּקְפִּיד עַל הַטּוֹעֵן טְעָנוֹת שֶׁל שֶׁקֶר לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי". וְזֶה הָיָה הַחִלּוּק בֵּין שָׁאוּל לְדָוִד, כִּי שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לְהִתְנַצֵּל וְאָמַר "אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן" וְגוֹ', וְעַל כֵּן נֶעֱנַשׁ. אֲבָל דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר מִיָּד "חָטָאתִי לַה'", וְלָכֵן תֵּכֶף אָמַר לוֹ הַנָּבִיא "גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת".

וְהִנֵּה, אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר שֶׁאָסוּר לָאָדָם לִטְעוֹן טַעֲנוֹת שֶׁקֶר, שֶׁעוֹבֵר עַל מַה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", אֲבָל לִפְעָמִים לֹא טוֹב לָאָדָם לִטְעוֹן אֲפִילוּ טַעֲנוֹת שֶׁל אֱמֶת, אִם יוֹדֵעַ שֶׁחֲבֵרוֹ לֹא יְקַבֵּל אֶת טַעֲנוֹתָיו, וְאָז מוּטָב לוֹ שֶׁיִּשְׁתֹּק, וְיֹאמַר 'אָמְנָם חָטָאתִי, וּסְלַח נָא אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ', כָּכָה יַעֲשֶׂה הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלוֹם יְבַקֵּשׁ.