(78) שער התבונה, פרק ב

מִי שֶׁהוּא רָגִיל בִּשְׁתִיקָה נִצּוֹל מִכַּמָּה עֲבֵרוֹת, מֵחֲנִיפוּת וְלֵיצָנוּת וְלָשׁוֹן הָרָע וּשְׁקָרִים וְגִדּוּפִים, כִּי כְּשֶׁאָדָם מְחָרֵף וּמְגַדֵּף אוֹתוֹ, אִם יַעֲנֵהוּ, יוֹסִיף לְדַבֵּר לוֹ כִּפְלַיִם, וְכָךְ אָמַר הֶחָכָם: אֲנִי שׁוֹמֵעַ דָּבָר הָרַע וַאֲנִי שׁוֹתֵק, אָמַר לוֹ: וְלָמָּה, אָמַר לָהֶם: אִם אָשִׁיב וְאֶעֱנֶה לִמְחָרְפַי, אֲנִי יָרֵא שֶׁאֶשְׁמַע חֵרוּפִים אֲחֵרִים יוֹתֵר קָשִׁים מִן הָרִאשׁוֹנִים. גַּם מִי שֶׁמַּחֲזִיק בְּמִדַּת הַשְּׁתִיקָה כָּל אֶחָד יָכוֹל לְגַלּוֹת לוֹ סוֹדוֹתָיו, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יִגַלֶּה, וְעוֹד אֵינוֹ רָגִיל בִּרְכִילוּת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן", כִּי אָדָם עוֹשֶׂה בִּלְשׁוֹנוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁעוֹשֶׂה בְּחַרְבּוֹ, כִּי הָאָדָם עוֹמֵד כָּאן וּמוֹסֵר חֲבֵרוֹ הָרָחוֹק מִמֶּנּוּ לְמִיתָה, אֲבָל הַחֶרֶב אֵינָהּ מְמִיתָה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ. לְכָךְ נִבְרְאוּ בָּאָדָם שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וּשְׁתֵּי נְחִירַיִם וּפֶה אֶחָד, לוֹמַר שֶׁיְּמַעֵט בְּדִבּוּר.