783. כוונה

יָדוּעַ הַדָּבָר, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הוֹלְכִים אַחַר כַּוָּנַת הַלֵּב, וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ. שֶׁהֲרֵי בַּמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר אָמְרוּ 'תְּפִלָּה בְּלֹא כַּוָּנָה כְּגוּף בְּלֹא נְשָׁמָה', וּבַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּמַעֲשֶׂה אָמְרוּ 'מִצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה'.

וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, שֶׁלְּפִי רוֹב הַכַּוָּנָה תִּתְרַבֶּה הַיִּרְאָה, הָאַהֲבָה וְהַדְּבֵקוּת, הַחֵשֶׁק וְהַחִבָּה, וְהַדִּקְדּוּק בַּמִּצְווֹת לַעֲשׂוֹתָן בְּכָל פְּרָטֵיהֶן וְתִקוּנֵיהֶן וְדִקְדּוּקֵיהֶן. וְהֵן אֱמֶת שֶׁחֲטָאֵינוּ מוֹנְעִים הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, וְהֵן הֵם הַמָּסַכִּים הַמַּבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵין אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַד שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְכַוֵּן דַּעְתֵּנוּ לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאֵנוּ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה, עֲבוֹדָה תַמָּה, וְגַם הַטְּרָדוֹת וּמִקְרֵי הַזְּמַן מְבַלְבְּלִים אֶת דַּעְתֵּנוּ. וּכְבָר אָמְרוּ בַּגְּמָרָא, שֶׁאָמַר רַב שֵׁשֶׁת שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְטֹר אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל – לְאַחַר הַגָּלוּת – מֵעֹנֶשׁ עַל כָּךְ שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ בְּכַוָּנָה, כִּי נֶאֱמַר בַּפָּסוּק עַל זְמַן הַגָּלוּת "וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן", וַהֲרֵי אָנוּ כְּשִׁכּוֹרִים שֶׁאֵינָם נִתְפָּסִים עַל עָווֹן זֶה. אַךְ עַל כָּל פָּנִים עָתִיד הָאָדָם לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל אֲשֶׁר לֹא הִשְׁתַּדֵּל בְּרֹב עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת, וְלֹא עָשָׂה כָּל מַה שֶׁבְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, לְכַוֵּן לְפָחוֹת כְפַעַם בְּפַעַם בְּאֵיזוֹ בְּרָכָה אוֹ בְּאֵיזוֹ תְּפִלָּה, אוֹ אֲפִילוּ בְּאֵיזוֹ תֵּבָה, אוֹ בְּאֵיזוֹ מִצְוָה, שֶׁהַכֹּל עוֹלֶה וּמִצְטָרֵף לְחֶשְׁבּוֹן. כִּי זֶה מֵרַחֲמֵי וְחַסְדֵּי הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַמְּקֻבָּלִים, שֶׁאִם אָדָם יְכַוֵּן בְּיוֹם אֶחָד בִּבְרָכָה אַחַת, וּבְיוֹם אַחֵר בִּבְרָכָה אַחֶרֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָן, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית תְּפִלָּה שְׁלֵמָה בְּכַוָּנָה, וְהִיא הָעוֹלָה לִהְיוֹת עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁ צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים.