787. כניעה (ב)

גַּם אֵצֶל בְּנֵי הָאָדָם הַכְּנִיעָה מוֹעִילָה מְאֹד, כִּי אִם יֶחֱטָא אִישׁ לַחֲבֵרוֹ, וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, אִם יִכָּנַע לוֹ וְיֹאמַר, 'אָמְנָם אָנֹכִי חָטָאתִי לְךָ, מְחַל לִי', תֵּכֶף יִתְפַּיֵּס חֲבֵרוֹ וְיִתְרַצֶּה לוֹ, וַאֲפִילוּ אִם הָיָה חֲבֵרוֹ כּוֹעֵס עָלָיו, וְלִבּוֹ בּוֹעֵר כְּאֵשׁ, בָּא זֶה בְּהַכְנָעָתוֹ וְנָתַן מַיִם בָּאֵשׁ וְכִּבָּהוּ. וְלָכֵן זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה, שֶׁאֲפִילוּ אִם יֵשׁ לוֹ הֶסְבֵּרִים וּתְשׁוּבוֹת עַל אֲשֶׁר עָשָׂה, אִם רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ כּוֹעֵס, וְהוּא אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אַל יְבַקֵּשׁ אֶת הַסִּבּוֹת וְאֶת הַתְּשׁוּבוֹת, אֶלָּא תֵּכֶף יֹאמַר, אֱמֶת שֶׁטָּעִיתִי וְחָטָאתִי, סְלַח נָא אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ.

וְכֵן מִי שֶׁחֲבֵרוֹ, אוֹ אֲפִילוּ גּוֹי, מַכֵּהוּ אוֹ מְחָרְפוֹ וּמְגַדְפוֹ, וְהוּא נִכְנַע לְפָנָיו וּמְקַבֵּל הַכֹּל כְּאִלּוּ הַדִּין עִמּוֹ וְשׁוֹתֵק, אָז הַמַּכֶּה יִכָּלֵם, וְיָשׁוּב חֲרוֹן אַפּוֹ, וְהָאוֹיֵב יִהְיֶה אוֹהֵב. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ פֵּרְשׁוּ אֶת הַפָּסוּק "יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה", כְּלוֹמַר, שֶׁאִם יִכְפֹּף עַצְמוֹ לְפָנָיו וְאוֹמֵר 'תַכֶּה', אָז הַמַּכֶּה יִשְׂבָּע בְּחֶרְפָּה, וְהָיָה עָלֵהוּ לִתְרוּפָה.