(79) הלכות לשון הרע, כלל י, ד
ד. מה שהותר לספר לשון הרע על העושה עוול לחבירו, כשיש מכך תועלת, היינו כשהשומעים יוכלו לסייע לנגזל או המתבייש, או שילמדו להתרחק מעושי רשעה, ואולי אף החוטא עצמו יחזור בו כשישמע שמגנים את מעשיו, אך לולא זאת אסור לספר.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ד. תנאי נוסף בהיתר לספר לשון הרע על עושי עוולה, כפי שהתבאר לעיל, היינו שיכוין לתועלת. ודבר זה יכול להיות בשני דרכים, או שהשומעים עצמם יוכלו לעזור לנגזל ולמבוייש ולהצילו, או אף אם אינם יכולים לעוזרו, מכל מקום על ידי זה יתרחקו בני אדם מדרך רשע, כשישמעו שאנשים מגנים את החוטאים. ואולי אף החוטא עצמו ישוב מדרכו הרעה, כשישמע שמגנים אותו על מעשיו. אבל אם לא תבוא שום תועלת על ידי סיפורו, כגון שהשומעים עצמם הם גם כן רשעים העושים עבירות כאלו, לא יספר כלל. כי מלבד שלא תבוא תועלת מסיפורו, עוד יכול להיגרם מכך קלקול, שהם ילכו ויספרו לאותו חוטא שכך סיפר עליו, ויעברו על איסור רכילות. וגם בדרך כלל נגרמות על ידי זה מחלוקות גדולות ומלשינות. ואפילו אם יתקיימו כל התנאים האחרים, מכל מקום אסור לספר.
ובכל הדינים שנאמרו לעיל אין חילוק אם הנגזל או המתבייש ביקשו לספר את הדברים, אלא באופנים שהתבארו להיתר, מותר אף אם לא ביקשו לעשות כן. ובאופנים שהתבארו לאיסור, אסור אף אם ביקשו לספר, ואפילו אם הוא קרובו (והרבה נכשלים בזה, שכששומעים שאחד עשה איזה עוול לקרובו, אף שאינם יודעים אם הדבר אמת, ומדוע עשה כן, מיד הולכים וגומלים לו רעה, וחושבים שמקיימים בכך מצוה של 'מבשרך לא תתעלם', ובאמת זו טעות גדולה, כמבואר).
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה"
(תהילים לד יג-יד)
