ז. באופן שהותר לספר לשון הרע על אדם העושה עוולות לאחרים, זהו רק כשהוכיחו תחילה. ואם הוא מכירו שאינו מקבל תוכחה, יכול לספר בלי להוכיחו, אך יעשה כן בפני שלשה או יותר, כדי שלא ייראה כאילו הוא רוצה להעלים זאת מאותו אדם, וכאילו כוונתו להחניף לו בפניו ולגנותו שלא בפניו. ועוד, כדי שלא יחשדוהו שהוא משקר, ואילו בפני רבים אין דרך לשקר.

ח. אך אם הוא פוחד שאותו אדם ירע לו אם ישמע שהוא מפרסם עליו דברים אלו, יש להקל ולספר כן בפני אחד או שנים.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ז. [התבאר לעיל שמותר לפרסם אדם העושה עוולה לחבירו, בתנאים מסוימים, ואחד התנאים הוא שתחילה יוכיח את החוטא בעצמו], אמנם אם הוא מכיר את אותו אחד שלא יקבל את תוכחתו, אינו צריך להוכיחו תחילה, אלא יכול לפרסם את הדבר מיד. אמנם יקפיד לספר את הדבר דווקא בפני שלשה בני אדם או יותר, ולא פחות. והטעם לכך, כיון שאם יספר בפני אחד או שנים, נראה הדבר כאילו הוא רוצה שלא יתפרסם שכך הוא אומר עליו, ולא ישמע זאת אותו אדם, וכאילו כוונתו להחניף לו ולגנוב את דעתו, ולספר את רעתו בסתר. והוא נראה כמי שנהנה מסיפור לשון הרע על חבירו. ועוד טעם שצריך לספר בפני שלשה, שאם יספר בפני אחד או שנים יחשדו בו שאין סיפורו אמת, שאם לא כן – מדוע אינו אומר זאת בפני אותו אדם. אמנם כשאומר בפני שלשה או יותר הרי זה כאילו אמר בפני אותו אדם, שהרי הדברים מתפרסמים ובודאי יגיעו לאוזניו, ולא יבואו לחשוד בו בשקר, שאין זה מצוי שאדם כשר יספר שקרים בפני רבים. ואמנם אף כשהוא מספר כן בפני שלשה אסור להם להאמין לדברים בהחלט, שיתגנה אותו אדם בליבם, אך אין זה כיון שהם חושבים שהמספר משקר, אלא עליהם לחשוב שמא חסר בסיפור איזה פרט שאינו ידוע להם, אך מכל מקום יכנסו הדברים בליבם לענין זה שיחקרו אחר האמת, ויוכיחו את אותו אדם, או שאר הדברים שנחשבים כתועלת בענין זה.

ח. אמנם, אם הוא פוחד מאותו אדם שהוא מספר עליו, שהוא יכול להרע לו אם ישמע שהוא מפרסם עליו שהוא עושה עוולות לאנשים, יש להקל ולספר עליו דברים אלו אף שלא בפני שלשה.