816. עריות (ב)

וְהִנֵּה בְּאִסּוּרִים אֵלּוּ שֶׁל קְרִיבוֹת דַּעֲרָיוֹת, צְרִיכוֹת הַנָּשִׁים לְהִזָּהֵר מְאֹד, כִּי אִם הֵן מַחְטִיאוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים, הֵן תִּתְיַסֵּרְנָה בְּיִסּוּרִים וְעוֹנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים בַּגֵּיהִנֹּם, וְצָעֲקָה הַנַּעֲרָה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, בַּאֲשֶׁר הֵן מְגָרוֹת יֵצֶר הָרַע בַּאֲנָשִׁים, עַל יְדֵי שֶׁהוֹלְכוֹת בֵּינֵיהֶם וּמְדַבְּרוֹת עִמָּהֶם דְּבָרִים יְתֵרִים.

וַאֲפִילוּ אִם הָאִישׁ נִלְחָם עִם יִצְרוֹ וְנִצַּל מֵעֲבֵרָה וּמֵהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה, הָאִשָּׁה הַהִיא תִשָּׂא אֶת עֲווֹנָהּ. וְקַל וָחֹמֶר אִם גָּרְמָה לוֹ לְהִכָּשֵׁל בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה, אוֹי לָהּ אוֹי לְנַפְשָׁהּ.

וְאִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִּתְהַלָּל, שֶׁתִּזָּהֵר וְתִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ בְּשׁוּם מִכְשׁוֹל וְהִרְהוּר עָווֹן, וְתַּחְשׁוֹד אֶת כָּל הָאָדָם כְּלִסְטִים לְעִנְיָן זֶה, כִּי אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַעֲרָיוֹת, וְכָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. וְאִם הוּא אִישׁ – טוֹב שֶׁיִּלָּחֵם עִם יִצְרוֹ וְאוּלַי יְנַצְּחֶנּוּ, אֲבָל הָאִשָּׁה – מַה לָהּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת לְהַכְנִיסוֹ לְדָבָר זֶה, וְלָכֵן אֵשֶׁת חָיִל תִּהְיֶה צְנוּעָה, "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה", אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'. וּמִצְוָה מֻטֶּלֶת עַל הָאֲנָשִׁים לְהַזְהִיר אֶת הַנָּשִׁים בְּנוֹת בֵּיתוֹ, שֶׁתִּהְיֶינָה צְנוּעוֹת בִּפְנֵי כָּל בְּנֵי אָדָם.