יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

87. הלכות דבר חריף / יא

יא. השיניים עצמם אינם בולעים טעם בין מחיתוך וטחינת מאכל חריף ובין מאכילת מאכל חם בחום שהיד סולדת בו [שזה מצוי מאוד] מפני שדבר חי אינו בולע טעם, אבל מי שיש לו סתימות או כתרים בפיו הרי הם בולעים טעם מדבר גוש חם שנאכל (בשר חם או פיצה חלבית חמה) וגם מכלי שני חם שיש להחמיר שמעביר טעם (כגון קפה חלבי חם). והורו הפוסקים שלענין בשר וחלב יש להקל שהבל הפה מקלקל לגמרי טעם המאכל ולכן אין לחוש לבליעות ופליטות כלל בין חלבי חם לבשר חם, אבל לענין פסח יש להיזהר שלא לאכול חמץ חם בתוך כ"ד שעות מזמן איסור אכילת חמץ.

ולגבי בשרי או חלבי חריף, הורו הפוסקים שהבל הפה מקלקל כל כך את טעם המאכל עד כדי כך שגם חריף אינו מפליט ממנו טעם, אמנם לגבי פסח אין להקל כל כך ולסמוך על סברא זו וכנ"ל, ולכן יש להיזהר שלא לאכול מאכל חריף לבדו בפסח שהרי ודאי אכל פעם חמץ חם ועכשיו חיתוך החריף יפליט טעם חמץ. [אבל סלט ירקות עם בצל מותר לאכול, כי הרוב אינו בצל].

© ההלכות הן מתוך הספר 'השלחן כהלכתו', כל הזכויות שמורות למחברו הרה"ג ר' י.מ. ווייל שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.