892. דיני אמירה לגוי בשבת, נה-נו

נה. מותר לומר לגוי בבין השמשות לעשות מלאכה אף שהיא אסורה מן התורה, אם יש בה צורך מצוה. [אף במצוה של יחיד] או בדבר שהוא טרוד ונחפז עליו. והוא הדין בבין השמשות של מוצאי – שבת.
נו. מי שנתקע במעלית סמוך לשבת, ונכנסה השבת, או מי שהשתמש במעלית אוטומטית בשבת והמעלית נתקעה, אם יש חשש סכנה לנמצא בתוכה, מותר לחלצו ולעשות בשבילו אף מלאכות גמורות, וכגון לטלפן לחברה כדי שיבואו לחלצו, וכדומה. וכן אם ילד קטן נתקע במעלית, מותר לחלל בשבילו את השבת אף על – ידי ישראל, דיש לחוש שמא מתוך הפחד יבוא לכלל סכנה. ואם אין שם חשש סכנה, מותר לחלצו בשבת ע"י גוי כדי שיוכל לקיים מצות עונג שבת. ויאמרו לו שיעשה כן דרך קלקול ומלאכות דרבנן. ואם אין שם גוי, מותר לחלצו על – ידי סיבוב הגלגל אף ע"י ישראל, שהרי אין כאן אלא טלטול מוקצה, וחשיב טלטול לצורך גופו, ובפרט שיש אומרים שאין מוקצה במחובר. וברור שאם הדבר גורם להדלקת מנורה עם פתיחת הדלת, אין לחלצו על – ידי ישראל אלא במקום חשש סכנה.