907. דיני מוקצה, א-ב

א. אסרו חכמים לטלטל בשבת חפצים מסויימים, וכמה טעמים נאמרו בזה, ועיקר הטעם הוא משום גדר הוצאה, שאם נתיר לטלטל כל דבר, יבוא על ידי זה גם להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים. והרמב"ם הוסיף עוד טעמים לאיסור מוקצה בשבת, וז"ל: אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ומפני מה נגעו באיסור זה? אמרו, ומה אם הזהירו נביאים וציוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר: ודבר דבר, קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיו"ב, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח וכו'. ועוד, כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה. ועוד, מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלים כל ימיהם, כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת וכו'. ע"כ.

ב. כמה סוגי מוקצה הם: א. מוקצה מחמת חסרון כיס. ב. כלי שמלאכתו לאיסור. ג. מוקצה מחמת גופו. ד. בסיס לדבר האסור. ה. מוקצה מחמת מצוה. ו. מוקצה מחמת שהיה מחובר או מחוסר צידה בבין השמשות. ויש בהם חילוקי דינים כפי שיתבאר להלן.