(91) שער התבונה, פרק ו

פרק ו: בּוֹ יְבֹאַר אִסּוּר נְקִימָה וּנְטִירָה וְגֹּדֶל שְׂכַר הָאָדָם, שֶׁשּׁוֹמֵר עֵצְמוֹ מִזֶּה.

וּבְיוֹתֵר מִזֶּה, אִם אֵרַע לוֹ שֶׁהִתְנַהֵג עִמּוֹ חֲבֵרוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר, שֶׁלֹּא לִנְקֹם מִמֶּנּוּ וְלִנְטֹר אֶת הַשִּׂנְאָה עָלָיו, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ וּלְהֵיטִיב עִמּוֹ בְּכָל הָעִנְיָנִים כְּמוֹ לִשְׁאָר אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וּכְאִלּוּ לֹא הָיָה בֵּינֵיהֶם שׁוּם שִׂנְאָה, כַּכָּתוּב: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמְּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וְלֵךְ נָא רְאֵה בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת מִקֵּץ גֹּדֶל מַעֲלַת הָאִישׁ, שֶׁמְּשַׁלֵּם טוֹבָה תַּחַת רָעָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

תָּא חֲזֵי, יוֹסֵף לָא דַי דְּאִיהוּ לָא שַׁלֵּים בִּישָׁא לַאֲחוֹי, אֶלָּא דַּעֲבַד עִמְּהוֹן טִיבוּ וּקְשׁוֹט, וְכָךְ אוֹרְחֵיהוֹן דְּזַכָּאֵי תָּדִיר, בְּגִין דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיֵיס עֲלַיְהוּ תָּדִיר בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי

(תרגום) בֹּא וּרְאֵה, יוֹסֵף לא דַּי שֶׁהוּא לֹא שִׁלֵּם רָעה לְאֶחָיו, אֶלָּא שֶׁעָשָה עַמָּהֶם טוֹב וֶאֱמֶת, וְכָךְ דַּרְכֵיהֶם שֶׁל הַצַּדִּיקִים תָּמִיד, מִפְּנֵי כָּךְ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עֲלֵיהֶם תָּמִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

וּמֵבִיא שָׁם מַעֲשֶׂה בַּאֲרִיכוּת בְּבַר נָשׁ אֶחָד, שֶׁנִּצַּל מִמִּיתָה בְּדֶרֶךְ נֵס עֲבוּר מִדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ.