(92) שער התבונה, פרק ו

וּכְדֵי לְהַשְׁקִּיט אֶת הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ, אָמַרְתִּי לְהַעְתִּיק רַעְיוֹן אֶחָד נִשְׂגָּב, מַה שֶּׁנִּמְצָא שָׁרְשׁוֹ בִּירוּשַׁלְמִי הֵבִיאוֹ הַסְמָ"ג. כְּמוֹ שֶׁאִם הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ וְנִגְּפָה רַגְלוֹ הָאַחַת בַּשְּׁנִיָּה וְעַל יְדֵי זֶה נָפַל לָאָרֶץ וְנִפְצַע גּוּפוֹ וּפָנָיו וְגַם הָרֶגֶל הַהִיא, מִלְּבַד שֶׁאֵין עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ לִנְקֹם מֵאוֹתָהּ רֶגֶל מִלְּרַפְּאוֹתָהּ, אַף אֵין לוֹ שׁוּם שִׂנְאָה עַל הָרֶגֶל הַהִיא, כִּי מִי הִיא הָרֶגֶל וּמִי הוּא גּוּפוֹ וּפָנָיו, הַכֹּל עִנְיָן אֶחָד, אַךְ שֶׁהוּא מִתְחַלֵּקּ לְאֵיבָרִים. רַקּ שֶׁהוּא חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לוֹ. כֵּן הַדָּבָר, אִם אֵרַע שֶׁלֹּא הֵיטִיב עִמּוֹ חֲבֵרוֹ בְּאֵיזֶה טוֹבָה שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאִתּוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ שֶׁצִּעֲרוֹ וְגִדְּפוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר, שֶׁלֹּא לִנְקֹם וְלִנְטֹר אֶת הַשִּׂנְאָה עָלָיו, כִּי מִי הוּא חֲבֵרוֹ וּמִי הוּא, הַכֹּל מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד יָצְאוּ, כַּכָּתוּב: "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ", וּכְתִיב: "כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְבֵית יַעֲקֹב" וְגוֹ' וְלֹא כְּתִיב נְפָשׁוֹת לְהוֹרוֹת לָנוּ שֶׁכָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה הֵם כְּמוֹ נֶפֶשׁ אַחַת, אַךְ שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ בְּחִינָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּמוֹ הָאָדָם בִּכְלָלוֹ, אַף שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא אִישׁ אֶחָד, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ אֵיבָרִים שֶׁהֵם רָאשִׁים לוֹ כְּמוֹ הָרֹאשׁ וְהַלֵּב וְיֵשׁ שֶתַּחְתֵּיהֶם כְּמוֹ הַיָּד וְהָרֶגֶל. וְגַם לְשֹׁרֶשׁ אֶחָד יֵאָסְפוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְבַסּוֹף, וְהוּא תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת" וְגוֹ' וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: רַק בְּזֶה הָעוֹלָם, מִצַּד שֶׁכָּל אֶחָד מְלֻבָּשׁ בְּחֹמֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעִנְיָנָיו וַעֲסָקָיו שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מְדַמֶּה הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא אִישׁ פְּרָטִי, וְאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַחֲבֵרוֹ הַיִּשְׂרָאֵל כְּלָל, אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא כֵן הַדָּבָר.