92. בנין (א)

אָמְרוּ חז"ל 'כָּל הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן, מִתְמַסְכֵּן', וְהַסִּבָּה לְכָךְ, כֵּיוָן שֶׁבְּכָל הַהוֹצָאוֹת אָדָם יוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב כַּמָּה יִצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא, וּבוֹדֵק אִם יוּכַל לַעֲמוֹד בְּכָךְ, וּמוֹצִיא בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִתְמַסְכֵּן. לֹא כֵּן הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן, שֶׁחוֹשֵׁב לְהוֹצִיא מֵאָה וְנַעֲשָׂה לוֹ הוֹצָאָה מִמָּאתַיִם, וְאַחֲרֵי שֶׁהִתְחִיל בַּבְּנִיָּה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְסִיק, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָכוֹל לְהִתְמַסְכֵּן. וְלָכֵן רָאוּי לָאָדָם שֶׁבָּא לְהַתְחִיל בִּבְנִיָּה שֶׁיַּחְשֹׁב תְּחִלָּה אִם הוּא יָכוֹל לְהוֹצִיא כִּפְלַיִם מִמַּה שֶׁאָמְדוּ שֶׁצָּרִיךְ לְאוֹתוֹ הַבִּנְיָן, וְרַק אָז יַתְחִיל לְהִתְעַסֵּק בַּבִּנְיָן. וְאִם לֹא – אַל יִתְעַסֵּק.

וּכְשֶׁמַּתְחִיל לִבְנוֹת בִּנְיָן, יִּזָּהֵר שֶׁיְּהֵא זֶה בְּמָמוֹן שֶׁל הֶתֵּר, וּבְהַתְחָלַת נְתִינַת הַיְּסוֹד יֹאמַר בְּבֵרוּר שֶׁמַּעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְיִתְפַּלֵּל, וְגַם אַחֲרֵי גְּמַר הַבִּנְיָן יַעֲשֶׂה חֲנֻכַּת הַבַּיִת בְּלִמּוּד תּוֹרָה, וְיִתְפַּלֵּל, וְאָז הַקְּדֻשָּׁה שׁוֹרָה שָׁם. וּבְכָל מַה שֶׁמּוֹצִיא – יֹאמַר שֶׁהוּא לְבִנְיָן בַּיִת לִהְיוֹת מְיֻשָּׁב לְצֹרֶךְ עֲבוֹדַת ה', וְכָל מַה שֶׁמַּרְבֶּה לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַבִּנְיָן הוּא יוֹתֵר טוֹב. וְיִזָּהֵר לְהָנִיחַ מְזוּזָה כְּשֵׁרָה בְּכָל אֶחָד מֵהַפְּתָחִים. עוֹשֶׂה אֵלֶּה – בְּוַדַּאי שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּבֵיתוֹ, וְה' יִשְׁמֹר צֵאתוֹ וּבוֹאוֹ, וְיֵדַע כִּי שָׁלוֹם אָהֳלוֹ.