(93) שער התבונה, פרק ו

וְלָכֵן מָצִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, שֶׁאִם אָדָם עוֹשֶׂה, חַס וְשָׁלוֹם, עֲבֵרָה, הוּא מְקַלְקֵל בָּזֶה לִכְלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּמוֹ גוּף אֶחָד, וְאִם יֵשׁ לוֹ כְּאֵב גָּדוֹל בְּאֵיזֶה אֵיבָר, גַּם שְׁאָר הָאֵיבָרִים אַף שֶׁאֵין כְּאֵבָם גָּדוֹל כָּל כָּךְ, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לָהֶם הַרְגָּשָׁה מֵאוֹתוֹ הַכְּאֵב. וּכְעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה פ"ד: "שֶׂה פְּזוּרָה יִשְׂרָאֵל". נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל שֶׂה, לוֹקֶה בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו וְכֻלָּם מַרְגִּישִׁים, אַף יִשְׂרָאֵל, אֶחָד חוֹטֵא וְכֻלָּם נֶעֱנָשִׁים. תָּנֵי ר' שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ בָּאִים בִּסְפִינָה, נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן? אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ?! אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מֵצִיף עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, וְהוּא מִטַּעַם הַנַּ"ל.

וְלָכֵן אָחִי הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר מִלִּנְקֹם וְלִנְטֹר אֶת חֲבֵרְךָ, כִּי אֶת עַצְמְךָ אַתָּה נוֹקֵם וְנוֹטֵר. רַק תַּחֲשֹׁב בְּדַעְתְּךָ, שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם נִסְבַּב כָּל אֵלֶּה עֲבוּר עֲוֹנוֹתֶיךָ, וּמַה לִּי אִם נִסְבַּב הַצַּעַר הַזֶּה עַל יְדֵי זֶה אוֹ עַל יְדֵי אַחֵר? וְאִם אֲקַבֵּל כָּל זֶה עָלַי, בֶּאֱמֶת יִמָּחֲלוּ עֲבוּר זֶה עֲוֹנוֹתַי, וּכְמוֹ שֶׁהֵשִׁיב דָּוִד לַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, בְּעֵת שֶׁרָצָה לִנְקֹם עֲבוּרוֹ מֵאֵת שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא, עַל שֶׁחֵרֵף וְגִדֵּף לְדָוִד וְקִלְּלוֹ קְלָלָה נִמְרֶצֶת, לֹא הִנִּיחוֹ דָּוִד וְאָמַר: "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל" וְגוֹ'. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁעֲבוּר זֶה נִמְנוּ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה וּמִנּוּהוּ לְדָוִד, שֶׁיְּהֵא הָרְבִיעִי מֵרַגְלֵי הַמֶּרְכָּבָה, וּכְמוֹ שֶׁנַּאֲרִיךְ בָּזֶה אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָּן.