(94) שער התבונה, פרק ו

הג"ה. (עוֹד אָמַרְתִּי לְהַשְׁקִיט אֶת לֵב הָאָדָם, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לִנְקֹם וְלִנְטֹר, בַּמֶּה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אֶת הַכָּתוּב: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה"'. דְּלִכְאוֹרָה מַה סְּמִיכוּת "אֲנִי ה"' לְרֵישָׁא דִּקְרָא? וְאָמַרְתִּי, דְּכַוָּנַת הַכָּתוּב בָּזֶה לְתָרֵץ רֵישָׁא דִּקְרָא שֶׁכָּתוּב: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ" וְגוֹ'. דְּלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא, אִם הַזְּמַן דָּחוּק לָאָדָם מְאֹד, וְהוּא מְבַקֵּשׁ מֵאֵת חֲבֵרוֹ שֶׁיֵּיטִיב לוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר, וְיֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ דָּבָר זֶה וְאֵינוֹ רוֹצֶה, וּבִפְרָט אִם צִעֵר אוֹתוֹ, אֵיךְ יוּכַל הָאָדָם שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם תַּרְעֹמֶת עָלָיו וְאַף יֹאהֲבֶנּוּ כָּמוֹהוּ?

וּבֵאַרְתִּי אֶת הַכָּתוּב עַל פִּי מָשָׁל נָאֶה וְהוּא: רְאוּבֵן הָיְתָה לוֹ שִׂנְאָה עַל אִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן וְעָשָׂה מְרִיבָה עִמּוֹ. בָּא לוֹ אַחַר כָּךְ אִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ יְהוּדָה, וִיהוּדָה זֶה הָיָה מֻחְזָק בְּעֵינֵי שִׁמְעוֹן וּבְעֵינֵי כֹּל, שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, וְסִפֵּר לוֹ לֵאמֹר: אֵיךְ שֶׁהָאִישׁ שִׁמְעוֹן, אֲשֶׁר יֵשׁ לְךָ שִׂנְאָה עָלָיו, וְאָמַרְתָּ לִי שֶׁהוּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אָדָם בָּזוּי, אֲנִי רָאִיתִי אַחַר כָּךְ בְּאֵיזֶה יָמִים, שֶׁהָיָה אֵצֶל גְּדוֹל הַדּוֹר אֶחָד, הַמְפֻרְסָם לְגָאוֹן וְצַדִּיק גַּם חָכָם גָּדוֹל שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ, וְכִבֵּד אוֹתוֹ הַגָּדוֹל הַהוּא לִמְאֹד וְהֶרְאָה לוֹ אוֹתוֹת אַהֲבָתוֹ בְּכַמָּה עִנְיָנִים, שָׁגַגְתָּ בָּזֶה אָחִי עַד מְאֹד. וּכְשֶׁשָּׁמַע רְאוּבֵן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, נִשְׁתּוֹמֵם עַל הָעִנְיָן הַהוּא וְהֵשִׁיב: הִכְנַסְתָּ סָפֵק בְּלִבִּי, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁהָאֱמֶת עִם ר' שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל, וְרַק מֵחֲמַת שֶׁכָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, נִדְמָה לִי שֶׁהַדִּין עִמִּי, אוֹ אוּלַי בֶּאֱמֶת הַדִּין עִמִּי, אַךְ שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל הוּא אִישׁ מִרְמָה וְהִטְעָה בְּדִבּוּרָיו הַחֲלַקְלַקּוֹת לִגְדּוֹל הַדּוֹר הַנַּ"ל, עַד שֶׁנִּדְמָה בְּעֵינָיו לְאִישׁ נִכְבָּד, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אוֹסִיף עוֹד לְדַבֵּר עָלָיו מֵחֲמַת סָפֵק שֶׁהִכְנַסְתָּ בְּלִבִּי.

אַחַר כָּךְ בְּעוֹד אֵיזֶה יָמִים בָּא אֵלָיו אִישׁ יְהוּדָה זֶה, הַמֻּחְזָק בְּעֵינָיו לְאִישׁ אֱמֶת, וְסִפֵּר לוֹ לֵאמֹר: אֵיךְ שֶׁרָאִיתִי דְּבַר פֶּלֶא יוֹתֵר גָּדוֹל, וְהוּא שֶׁהָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִי עָלָיו, שֶׁיֵּשׁ לְךָ עֲדַיִן עוֹד סָפֵק עָלָיו, שֶׁהוּא אִישׁ מִרְמָה וְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, רְאִיתִיו שֶׁנִּזְדַּמֵּן אַחַר כָּךְ אֵצֶל חַכְמֵי הַדּוֹר הָרִאשׁוֹנִים, וְגַם הֵם נָשְׂאוּ לוֹ פָּנִים עַד מְאֹד וְהֶרְאוּ לוֹ אוֹתוֹת אַהֲבָה לְעֵין כֹּל, וְעַל אִישׁ גְּדוֹל הַדּוֹר אֶחָד, שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ מִתְּחִלָּה, הֲשַׁבְתַּנִי שֶׁהוּא הִטְעָה אוֹתוֹ, אֲבָל עַל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר זֶה. וּכְשֶׁשָּׁמַע רְאוּבֵן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הֵשִׁיב תֵּכֶף: הַדִּין עִמְּךָ, שֶׁהַיֵּצֶר הִטְעַנִי בְּעִקַּר הַדָּבָר. הוֹסִיף עוֹד יְהוּדָה הַנַּ"ל וְסִפֵּר לוֹ עוֹד דָּבָר: הֲלֹא אֲנִי יוֹדֵעַ בָּאִישׁ שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל, שֶׁנִּזְדַּמֵּן אֵצֶל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנִים, ר' מֵאִיר וְר' יְהוּדָה וְרַבִּי שֶׁסִּדֵּר הַמִּשְׁנָיוֹת וַחֲבֵרָיו, דַּהֲוָה שָׁכִיחַ אֵלִיָּהוּ גַּבַּיְהוּ כַּיָּדוּעַ, וְגַם הֵם פֵּאֲרוּהוּ וְשִׁבְּחוּהוּ, וְסִפֵּר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִפְנֵי הַתַּנָּאִים הַנַּ"ל, אֵיךְ שֶׁדֻּבַּר אוֹדוֹת ר' שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל לְמַעְלָה וְשָׁמַע מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא אוֹהֵב לְר' שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל.

וּכְשֶׁשָׁמַע רְאוּבֵן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נִרְתַּע וְנָפַל עַל פָּנָיו וְאָמַר: אוֹי לִי, בַּמֶּה שֶּׁחָשַׁבְתִּי מִתְּחִלָּה, שֶׁאֲנִי הַצַּדִּיק וְהוּא הָרָשָׁע, כִּי לְפִי מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה עַתָּה, לֹא כֵן הַדָּבָר, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בַּחֹשֶךְ וּבַגָּלוּי, אֲשֶׁר תָּמִים פָּעֳלוֹ וְכָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, כְּשֶׁהוּא אוֹהֵב לְהָאָדָם בְּוַדַּאי אֵין אוֹהֲבוֹ עַל לֹא דָּבָר. וּבְעִנְיָן שֶׁהָיָה לִי עִם הָאִישׁ נִכְבָּד ר' שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל, אֲנִי מִתְבּוֹנֵן שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה פָּנִים. א. שֶׁהַדִּין עִמּוֹ בְּעֶצֶם הָעִנְיָן. רַק מִצַּד שֶׁהָעִנְיָן נוֹגֵעַ לִי וְלֹא הִכַּרְתִּי לְשִׁמְעוֹן הַנַּ"ל נִדְמָה בְּדַעְתִּי שֶׁהָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק אִתִּי, וְזֶהוּ הַקָּרוֹב לִי יוֹתֵר מִן הַכֹּל. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁבִּשְׁגָגָה בָּא הַדָּבָר לְיָדוֹ וְהִתְחָרֵט בְּעַצְמוֹ עַל זֶה מְאֹד, וְאֶפְשָׁר גַּם בְּדַעְתּוֹ לְפַיֵּס אוֹתִי עֲבוּר זֶה, אוֹ שְׁאָר עִנְיְנֵי זְכוּת שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יֵשׁ לִי עָוֹן גָּדוֹל בְּמַה שֶּׁאָמַרְתִּי עַל אִישׁ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר עָלָיו שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ, וּמִסְּתָמָא שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ לְמַעְלָה קְדוֹשָׁה וְנוֹרָאָה עַד מְאֹד, קְרָאתִיו וּפִרְסַמְתִּי אוֹתוֹ לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אָדָם בָּזוּי, אִישׁ מִרְמָה, מֵעַתָּה אֲנִי מִתְחָרֵט עַל זֶה מְאֹד מְאֹד, וְאֵין לִי שׁוּם שִׂנְאָה עָלָיו מֵאַחַר שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבוֹ.

וְזוֹהִי כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּ"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: בְּאֵיזֶה אֹפֶן אוּכַל לִפְעֹל בְּעַצְמִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי שׁוּם תַּרְעוֹמוֹת עָלָיו וְאַף לֶאֱהֹב אוֹתוֹ? לָזֶה בָּא הַכָּתוּב כִּמְתָרֵץ "אֲנִי ה"', פֵּרוּשׁ: אֲנִי ה' אֲהַבְתִּיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַלְאָכִי: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה"' וְגוֹ',, "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" וְגוֹ', גַּם אַתָּה תּוּכַל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ. וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר פָּשׁוּט, כִּי הָאָדָם מִצַּד שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל רַק לְמַטָּה בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּחֹמֶר גַּשְׁמִי, אֵין נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו כָּל כָּךְ, וּבִפְרָט אִם בְּאֵיזֶה דָּבָר הוּא נֶגְדּוֹ, הוּא מְבַטֵּל אוֹתוֹ בְּרַעֲיוֹנָיו, לֹא כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּעֶצֶם אֶת שֹׁרֶשׁ קְּדֻשַׁת נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא גָּדוֹל וְנוֹרָא עַד מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁשֹּׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל הוּא לְמַעְלָה בְּמָקוֹם נוֹרָא עַד מְאֹד, לָכֵן חֲשִׁיבוּתָם וְאַהֲבָתָם אֶצְלוֹ הוּא גַּם כֵּן לִמְאֹד).