יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

הלכות ביאת מקדש, פרק ד, א-ב

א) טמא שעבד במקדש, חילל עבודתו, וחייב מיתה בידי שמים על עבודתו, אף על פי שלא שהה שם [כאופן שיבואר להלן], שנאמר 'וינזרו מקדשי בני ישראל, ולא יחללו את שם קדשי', הרי זו אזהרה לעובד בטומאה. ולהלן – בהמשך הוא [-הפסוק] אומר 'ומתו בו כי יחללוהו', ויש להקיש את שני הפסוקים, מה חילול האמור [שם] חייב מיתה בידי שמים, אף כאן, בעובד בטומאה, חייב מיתה בידי שמים. וכל לאו שחייבין עליו מיתה בידי שמים, לוקין עליו:

ב) אף על פי שאם עבד בטומאה אינו חייב בבית דין אלא מלקות, אחיו הכהנים לא היו מביאין אותו לבית דין, אלא מוציאין אותו לחוץ – מחוץ לעזרה, ופוצעין את מוחו, ואין ממחין עליהן בכך, אלא מניחים להם לנהוג כן.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי". (חגיגה יב ב)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?