הלכות בציעת הפת בשבת [שנה ב, וירא, כא-כב]
כא. אחר ברכת המזון תחזור ליקח שתי אגודות ההדס בשתי ידיך, ותחברם יחד ותאמר "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו" ואח"כ תברך ותריח, וכנזכר בדברי האר"י ז"ל בשער הכונות. ונראה לי שצריך להסיר ההדס אחר קידוש שכבר בירך עליו, ולהצניעו במקום אחר כדי שיוכל להביאו אחר ברכת המזון ולברך עליו שנית, אבל לא ישאר לפניו, אף על גב דברכת המזון חשיב סילוק, הא איכא פלוגתא בזה. ולפי דברי רבינו האר"י ז"ל מנהג טוב לקרות בכל ליל שבת אחר ברכת המזון המשנה דמסכת עירובין, ואנו לא נהגנו בזה ומי שאפשר לו תבא עליו ברכה:
כב. מנהג רבינו האר"י ז"ל להניח השלחן במקומו בליל שבת אחר בהמ"ז, והמפה פרוסה עליו, וכוס של ברכה ג"כ מונח עליו, והיה משאיר בו מעט יין כדי להשאיר שם ברכת ליל שבת, בסוד אסוך שמן האמור באלישע הע"ה ככתוב בזוה"ק. וגם לסיבה זו היה משייר תחת מפה הפרוסה מעט פתיתין של פת, אבל לא לחם שלם, וכנז' בשער הכונות. אך צריך לשמור זה מן החתולים המצויים בבית שלא יכנסו ויאכלו הפת, והנזהר בכל הנז"ל תבא עליו ברכה:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
