הלכות ברכת הלבנה [שנה ב, ויקרא]

כד. סומא לא יברך, משום דאיכא פלוגתא בזה, וספק ברכות להקל, אלא יעמוד אצל החזן המברך ויאמר לו שיכוין עליו ויצא י"ח בשמיעה, והרואה ע"י בתי עינים יברך, אף על פי שלא יכול לראות בלי בתי עינים, וצריך לברך תחת אויר הרקיע ולא תחת הגג, ורק אם אי אפשר לו בכך משום שהוא חולה או סיבה אחרת, יברך תחת הגג, וטוב לעמוד על מקום שחלול מתחתיו אם אפשר לו בכך:

כה. כשאומר כשם שאנחנו מרקדים, ידלוג שלשה דלוגים דוקא, וכן בפעם שניה, וכן בשלישית, ויש סוד בדבר כנגד עליות הספירות שמכוונים בהם עתה, ופה עירנו בגדאד, נוהגים לדלג הדלוגים באומרם סימן טוב תהי לנו, ואנא עבדא עושה כמנהג העיר, אך כשאני אומר כשם שאנחנו מרקדים, אדלג עוד שלושה דלוגים, וכן אני מורה לאחרים, ומנהגינו פה לדלג שלשה דלוגים כשאומרים דוד מלך ישראל חי וקיים: