הלכות דברי חול בשבת [שנה ב, וישלח]
ט. כל דבר שאסור לישראל לעשותו בשבת, אסור לומר לנכרי לעשותו, ואפילו ברמז, ואפילו שאינו רומז לו בדברים אלא רומז לו בידיו באיזה תנועה, ואפילו רמז לנכרי שיאמר לנכרי אחר לעכב הנכרי בשבת בשביל החוב, אסור. אבל מותר לומר בחול לשופט הנכרי 'מדוע לא עכבת הנכרי בשבת שעברה', אף על פי שמבין מתוך דבריו שיעכבנו בשבתות הבאים אם יזדמן אז לעיר. אמנם מי שיש לו חוב אצל גוי, ונודע לו בשבת שילך מן העיר ואפשר שלא ישוב עוד, מותר לילך בשבת לקבול לפני המושל שיפרענו, דבמקום פסידא לא גזרו, אך אם צריך להביא את שטר החוב לפני המושל, לא יטלטל השטר בידו אלא יקח עמו גוי והוא יטלטל השטר ויראנו למושל, ואם אפשר לעשות גם הקובלנא ע"י הגוי הנה מה טוב. ואם צריך לעבור בספינה קטנה, אף על גב דהרב חיי אדם ז"ל כתב בהיכא דאיכא הפסד ברור אם לא יעבור יש להתיר, נראה לי שאין ראוי להורות כן, חדא, מעבר בספינה בשבת אוושא מלתא (-יש לו קול ופרסום), ויש בזה חלול השם לפני הגוים, ועוד יש בזה איסור משום מראית העין, דהרואה חושב שיורד לטייל (ואין זה דומה לדין של קובלנא בפני השופט הגוי, שמותר במקום הפסד):
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
