הלכות כבוד רבו ות"ח [שנה ב, כי תצא]

ב. כל שרוב חכמתו ממנו, זה נקרא רבו מובהק וכל זמן שרבו המובהק קיים, אם קובע התלמיד מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא ברשות רבו, אף על פי שהוא במדינה אחרת, הרי זה כחולק על השכינה, אבל מותר לחלוק עליו באיזה פסק או הוראה אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו שהדין כן, דכל שהוא דרך משא ומתן שרי, ומיהו לא יחלוק כדרך החולקים לנצח, אלא אומר ראיותיו ואם ישרו בעיניו מוטב, ואם לאו ישתוק, וכן לכתוב לעצמו ראיותיו אף שהם כנגד רבו מותר, אבל לכתוב פסק או הוראה נגד רבו ומוסר לאחרים אסור, ואם נחלקו החכמים ועמדו למנין לא ימנה כנגד רבו עם החולקים עליו, וכל זה בחייו, אבל אחר מותו מותר לחלוק עליו ולפסוק כפי סברתו ולעשות מעשה אף שהוא כנגד רבו, אבל לא יאמר רבי היה אומר כך ואני אומר כך, שזה מבזה את רבו, אך יוכל לכתוב סברת רבו וראיותיו ויכתוב עליו דברי עצמו וראיותיו, אף על פי שהם סותרים, כי הרואה דבריהם יבחר, וכן עשו כל הראשונים, ועל הכל יהיו דבריו לשם שמים כ"כ הגאון הרדב"ז ז"ל, והביא דבריו הרב ברכי יוסף ז"ל אות ג', ושם העיר הרב ז"ל מגמרא דר"ה דף י"ח, דא"ר שמעון ד' דברים היה דורש רבי עקיבא ואין אני דורש כמותו וכו', ונראין דברי מדבריו, ור"ש תלמיד רבי עקיבה הוה, וכתב אגדה שאני, ודברי הרדב"ז בהלכה למעשה שעושה נגד רבו וזה זלזול לרבו, ופשוט, עכ"ד, והרואה יראה דאחר מחילה רבה לא העלה מזור להערתו בזה החילוק, ולי אנא עבדא נ"ל דברבו מובהק גם באגדה אין לומר כן כמ"ש רשב"י, אך החלוק הוא דכל זה אמור ברבו מובהק שרוב חכמתו ממנו, אבל רבי עקיבה אף על גב דהוה רביה דרשב"י לא היתה רוב חכמתו של רשב"י ממנו, כדי שיהיה לו דין רבו מובהק שצריך להזהר בכל אלה.