הלכות נדרים [שנה ב, ראה]

כז. מתירים נדרים אפילו בלילה, ואפילו בשבת, ואפילו שהיה יכול להתיר מאתמול. ואף על גב דאין דנין בשבת ואין דנים בלילה, אין זה נחשב דין. אמנם, כשמתירים בשבת לא יתירו אלא דבר שהוא צורך שבת, כגון שנדר שלא יאכל ורוצה לאכול עתה וכיוצא בזה, ורק נדרי צבור נהגו להתיר בשבת אף על פי שאינה לצורך שבת, מפני שבשבת כולם נקבצים ובאים ואם לא יתירו ביום זה אין יכולים להתיר בחול, כי לא יבואו. ואם מתירים ע"י חרטה דאין צריך ישוב הדעת טפי, יכולים להתיר מעומד, אבל נדר שצריך למצוא לו פתח משום דאינו מתחרט בו אין מתירים אלא מיושב: