טז. הנודר או נשבע וחוזר בו מעצמו תוך כדי דיבור, דהיינו שיעור שיאמר שלום עליך רבי, אם פירש חזרתו בפיו אפילו שאמר בלחש שלא השמיע אלא לאזניו בלבד הרי זה נדרו ושבועתו בטלין, ואין צריך להם התרה, אבל אם חשב בלבבו החזרה לא מהני אף על פי שחשב תוך כדי דיבור, דדברים שבלב אינם דברים לבטל מה שמוציא בפיו, מאחר כי כאשר הוציא הנדר או השבועה בפיו היו פיו ולבו שוין:
הלכות נדרים [שנה ב, ראה, טז]
"עלה בלבי להזכיר בתוך הדרשה שעל הפרשה שאנכי דורש בציבור בכל שבת,
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
