הלכות נטילת ידים [שנה א, אחרי-קדושים, ד]
ד. אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובין, בין שהם בכלים בין שהם בקרקע, כשנעשתה בהם המלאכה, ואח"כ נוטלן בכלי ליטול מהם, אבל אם עשה מלאכה במי מקוה או מעין בעודם מחוברים לא נפסלו, אבל שנוי מראה פוסל וגם בעודם מחוברים. במה דברים אמורים, לנטילת ידים, אבל להטביל בהם ידיו רשאי אם כשרים לטבילת הגוף, כגון מעין שאין שינוי מראה פוסל בו או מקוה שנשתנה מראה המים מחמת דבר שאין בו ממש, כגון הדחת סלי זיתים וענבים או שנפלו לתוכם מי צבע כמ"ש בי"ד סי' ר"א וכנז' בש"ע לר"ז ז"ל סי' ק"ס סעיף ט':
"עלה בלבי להזכיר בתוך הדרשה שעל הפרשה שאנכי דורש בציבור בכל שבת,
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
