הלכות קרבן פסח, פרק א
ג) אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה של בית המקדש, כשאר הקדשים. אף בשעת היתר הבמות, שהיה מותר לכל אדם לבנות מזבח בכל מקום ולהקריב עליו קרבנו, לא היו מקריבין את הפסח בבמת יחיד, וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד, לוקה, שנאמר 'לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך'. מפי השמועה למדו – קיבלו חז"ל שזו אזהרה לשוחט בבמת יחיד אפילו בשעת היתר הבמות.
ד) שחיטת הפסח נעשית אחר חצות יום ארבעה עשר בניסן. ואם שחטו קודם חצות, פסול. ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים, אחר שמקטירין קטרת של בין הערבים, ואחר שמטיבין את הנרות, מתחילין לשחוט את הפסחים עד סוף היום. ואם שחטו אחר חצות היום קודם תמיד של בין הערבים, כשר, ויהיה אחד ממרס – מערב בדם הפסח שלא יקרוש, עד שיזרק דם התמיד, ואחר כך יזרוק דם הפסח, אחריו. ואם נזרק דם הפסח קודם דם התמיד, כשר.
