הלכות שכר שכיר [שנה א, כי תבא, יט]
יט. מצות עשה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם אחרו עובר בלאו אחד שכר אדם או בהמה או כלים, ובשכר קרקע אף על גב די"א דאינו עובר משום דכתיב כל אשר בארצך ולא ארצך, מ"מ לדעת הסמ"ג ולדעת רבינו אליעזר ממיץ ז"ל עובר גם בשכירות קרקע, ועוד איכא טעמא אחרינא בזה לאיסורא, וכיון שזה הוא איסור תורה יש לחוש לדעת האוסרין, ועיין שער משפט וקצות החושן סי' של"ט וכל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו, ועובר בחמשה לאוין ועשה והם משום בל תעשוק, ומשום בל תגזול, ומשום בל תעשוק שכיר, ומשום בל תלין, ומשום ביומו תתן שכרו, ומשום ולא תבא עליו השמש. ובמקום שנוהגים שאין הפועלים עושים מלאכה עד הלילה, כיון ששקעה עליו חמה עובר משום ביומו תתן שכרו:
"עלה בלבי להזכיר בתוך הדרשה שעל הפרשה שאנכי דורש בציבור בכל שבת,
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
