הלכות תפילה [שנה א, בא, כז-כח]

כז. כל סרחון וריח רע שהוא מחמת עיפוש, דינו כצואה. אבל דבר שריחו רע לבני אדם לאו מחמת עיפוש אלא ברייתו כך, כגון נפט וכן מה שקורין בערבי קי"ר, אף על גב שריחם קשה אין להם דין צואה ואין צריך להתרחק מהם. וכן הוא הדין בכל מיני עשבים שריחן רע מכח טבען וברייתם, אין בכך איסור.

כח. אם בא להם ריח רע מבית הכסא או מבית אחר בעת לימודם בדברי תורה או בעת שמתפללים, מותר להשליך בלויי הסחבות שרופים כדי שיעלה עשנם ויתבטל הריח רע שלא ירגישו בו, או ישליכו מי ורדים שיש להם ריח טוב.