הפטרה מבוארת – אחרי מות, קדושים – אשכנז
בפרשת השבוע הזהירה התורה את ישראל שלא יעשו עבירות כמעשה ארץ מצרים, ומפטירים בפרשה זו הפותחת בלשון 'כבני כושיים אתם לי', להזכיר שלא ינהגו ככושיים, שהם אחיהם של המצריים.
ספר תרי עשר, עמוס פרק ט (ז) לאחר שהתנבא עמוס דברי פורעניות על ישראל, מסיים את ספרו בדברי תנחומים, הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים המיוחדים וניכרים לאבותיהם תמיד מחמת צבע עורם, ואינם נאבדים בין אחרים, כך אַתֶּם מיוחדים לִי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה', ולכן גם אם יגלו ישראל אל בין האומות, ויהיו מעורבים בין העמים, בכל אופן יהיו תמיד ניכרים ומצויינים בכך שהם בנים לה'. והראיה לכך, כי הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, ועל אף שהיו משועבדים שם מאות שנים לא התערבו במצריים אלא היו ניכרים בפני עצמם, והיה ניתן להוציאם מתוך מצרים כאומה בפני עצמה, כי היו ישראל ניכרים בשמותיהם וביחוסם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר – וכי לאחר שהפלישתים נכבשו על ידי הכפתורים, והוצאתי אותם משם, ניתן לומר שהוצאתי את 'פלישתיים', והלא כבר היו מעורבים עם בני כפתור והפכו לאומה אחת, וַאֲרָם מִקִּיר – וכן כאשר גלו בני ארם לקיר, ואוציא אותם משם, האם ישאר שמם כ'ארם', והלא כבר יהיו מעורבים עם אנשי קיר, ולא ישאר להם כל ייחוס לאומתם הראשונה, ורק ישראל נשארו מובדלים וניכרים בפני עצמם, גם כשהיו מעורבים בין הגויים. (ח) הִנֵּה, כאשר עֵינֵי ה' אֱלֹהִים ניתנים בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה באומות העולם, וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, ואז לא נותר בעולם כלל שמה של אותה אומה, אלא הנותרים ממנה מתערבים בין הגויים האחרים, ואינם ניכרים בהם, אֶפֶס, כִּי גם אם אעניש את בני ישראל, אך לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב, נְאֻם ה', אלא תמיד יהיו ישראל ניכרים ונחשבים כאומה בפני עצמה. (ט) כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה, וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל – יתפזרו ישראל בין כל האומות, ודבר זה הוא לטובתם, שלא ייטמעו בתוך אומה אחת, וגם כדי שלא תשלוט עליהם שום אומה לכלותם, אלא כאשר יהרגו מהם במקום אחד, יישארו רבים במקום אחר, והנעתם מאומה לאומה תהיה כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה – כפי שמסננים את גרעיני החיטים בכברה, להפרידם מהפסולת, ובעוד שהפסולת נופלת דרך החורים הדקים שבכברה, וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ – גרעיני החיטה הטובים, הצוררים בתוכם את הקמח, לא יפלו ארצה אלא ישארו למעלה. (י) ומבאר עתה מי המשול ל'פסולת' שתיפול מהכברה, בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי, שהם הפסולת, והם הכופרים בהשגחה העליונה, הָאֹמְרִים, לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה – הרעה הניגשת ובאה אלינו אינה כעונש על מעשינו הרעים, ולכן גם לא תמהר הרעה לבא בגלל החטאים, ובכך הם כופרים בהשגחה ובשכר ועונש, והם ימותו בחרב וייפרדו מקהל ישראל. (יא) ובעת הגאולה, תצמח מלכות בית דוד בכמה שלבים, בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת – בתחילה תהיה התקומה כ'סוכה נופלת' בלבד, כלומר, כמלכות חלשה, כי יעמוד נשיא מבית דוד, שבתחילה יכריח את ישראל לעשות צדקה ומשפט, ואז עדיין תחשב ה'סוכה' של בית דוד כ'נופלת', ולא שלימה, אמנם לאחר מכן יקבלו כל ישראל את הנהגתו ברצון, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן – יגדרו את פרצות הדור וַהֲרִסֹתָיו אָקִים – ועל ידי זה תהיה ה'סוכה' שלימה, ולא הרוסה, כי תהיה הנהגתו ברצון העם, ואחר כך תתגלה מלכות שמים בשלימותה, ודוד יהיה מלך על ישראל, ולא תהיה המלכות כסוכה עראית, אלא וּבְנִיתִיהָ – יבנה ה' את מלכות בית דוד כִּימֵי עוֹלָם – כפי שהיתה קודם לכן, בזמן מלכות דוד. (יב) ולאחר מלחמת גוג ומגוג, שיֵהרגו רוב בני אדום במלחמה, לְמַעַן יִירְשׁוּ ישראל ומלך המשיח בראשם אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם – מה שישאר ממלכות אדום, וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם, כי אותם שישארו יכירו במלכות ה' ויאמינו בו, והם יהיו ירושה למשיח ולישראל, נְאֻם ה' עֹשֶׂה זֹּאת. (יג) הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה', בזמן הגאולה השלימה, שאז יתרבו מאד התבואה והפירות, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, כי קציר התבואה ימשך זמן רב כל כך, עד שבסיומו כבר יתחילו לחרוש שוב את האדמה, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים ידרכם זמן רב, מחמת ריבויים, עד שיגש בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע, וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס [-משקה מתוק] מדבש הפירות, וְכָל הַגְּבָעוֹת, ששם ירעו הבקר והצאן, תִּתְמוֹגַגְנָה – כאילו ימסו מרוב חלב. (יד) וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, שישובו למדרגתם הראשונה, העליונה, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת [-שהיו שוממות], וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם, וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. (טו) וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם, שיהיו ישראל כעץ הנטוע במקומו, שאינו נעקר מאדמתו, וְלֹא יִנָּתְשׁוּ [-לא ייעקרו] עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, כי לא יגלו עוד ממקומם לעולם, אָמַר ה' אֱלֹהֶיךָ:
