הפטרת פרשת תרומה

בפרשת השבוע אנו קוראים על בניית המשכן, ומפטירים בפרשה העוסקת בבנין בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך:

מלכים א' פרק ה: (כו) וַה' נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ, ומחמת כן וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם [כי אמנם חירם כרת ברית עם דוד מחמת שהיה איש מלחמה וכובש ארצות, והיה צריך את עזרתו, אבל עם שלמה כרת ברית מחמת חכמתו]. (כז) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס של אנשים מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הַמַּס שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ שהיו עובדים עבורו בתוך גבול ישראל, לחטוב עצים קטנים יותר, שהיה שלמה זקוק גם להם לבנייה. (כח) וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה – אל חלק לבנון אשר בגבול ישראל, ולא היו עובדים ברציפות, אלא עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ, חֲלִיפוֹת – והיו מתחלפים ביניהם, חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן, ושְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ, וַאֲדֹנִירָם היה ממונה עַל הַמַּס, להכריח כל אחד מהם לבוא בזמנו לעבודתו. (כט) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה מן הגבעונים ושאר אומות שנשארו בארץ ישראל שִׁבְעִים אֶלֶף איש נֹשֵׂא סַבָּל, לשאת את העצים מהלבנון שבגבול ארץ ישראל, ולהביא את העצים מחוף הים ביפו, שלשם שלח חירם את העצים שמארץ צור, וכן לשאת את האבנים ממקום חציבתם אל מקום בניייתם, וּשְׁמֹנִים אֶלֶף איש חֹצֵב בָּהָר. (ל) ומנין פועלים אלו הוא לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר היו ממונים עַל הַמְּלָאכָה, והם היו שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הממונים כל אחד על חמישים איש, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הממונים כל אחד על חמש מאות איש, הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה. (לא) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת בכמותם, אֲבָנִים יְקָרוֹת באיכותם, והיו אלו אבני שיש טהור, לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית, ושלא כמנהג העולם שאת יסודות הבית עושים מאבנים פחותות, כיון שבין כך אין רואים אותם לאחר הבניה, ציוה שלמה שגם את היסודות של בית המקדש יעשו מאבנים גדולות ויקרות. (לב) וַיִּפְסְלוּ – סיתתו וייפו בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים את האבנים שנחצבו ואת העצים שנכרתו, וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִבְנוֹת הַבָּיִת, ורק לאחר שהיו האבנים והעצים מוכנים לגמרי לבניה הביאו אותם אל הר הבית, באופן שלא היה צריך לעשות שם שום תיקון אלא רק להניח כל אבן וכל עץ במקומו.

פרק ו (א) וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו [-אייר] הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, ומנין שנים זה נמנה לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל, שהיתה זו השנה הרביעית למלכותו, וַיִּבֶן – התחיל שלמה את בניית הַבַּיִת לַה'. (ב) וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה', שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ והיינו ארבעים אמה ל'היכל', ששם היו המנורה השולחן והמזבח, ועשרים אמה ל'דביר', והוא קודש הקדשים, שם היה ארון הברית, וְעֶשְׂרִים אמה רָחְבּוֹ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ. (ג) וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי – לפני הֵיכַל הַבַּיִת, עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבָּיִת, כי אורך האולם היה מקביל אל רוחב ההיכל, ועֶשֶׂר בָּאַמָּה רָחְבּוֹ של האולם עַל פְּנֵי הַבָּיִת. ונמצא שאורך הדביר ההיכל והאולם יחד היה שבעים אמה. (ד) וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים – חלונות רחבים כלפי חוץ וצרים כלפי פנים, כלומר 'שקופים' כלפי חוץ, שהעומד בחוץ נראה לו שהם חלונות רגילים, ו'אטומים' כלפי פנים, שהעומד בפנים רואה שהם צרים ואינם משמשים לאור, ועשה כן כדי להראות שאין הקדוש ברוך הוא צריך את האור מבחוץ כדי להאיר את תוך הבית. (ה) וַיִּבֶן עַל קִיר הַבַּיִת יָצִיעַ סָבִיב אֶת קִירוֹת הַבַּיִת – בנה שלמה בתוך ההיכל, בצמוד לקירות הבנין, יציע, והיינו כמו חדר נוסף ארוך וצר הצמוד לקיר, ועשה לו רק שלש דפנות, כי הדופן הרביעית היתה של הבית עצמו, ועשה יציע זה סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר – בצד צפון ודרום של ההיכל, ובצד מערב שהוא סמוך ל'דביר', והיינו לקדש הקודשים [אך היה זה בתוך ההיכל, ולא בתוך קדש הקודשים], ולא עשה כן בצד מזרח, בסמוך לכותל האולם, וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב – את אותו יציע הבנוי מאבן ציפה בעצי ארזים סביב, וחילק את גובה חלל היציע לשלש קומות, על ידי עצי ארז נוספים. (ו) הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה, חָמֵשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְהַתִּיכֹנָה שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, ואף על פי שמצד ההיכל היה קיר היציע ישר וללא שינוי, הרי הקיר הפנימי של היציע, שהוא קיר ההיכל, היה משתנה מיציע ליציע, כִּי מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב חוּצָה – כיון שנבנה קיר ההיכל בצורה מדורגת, באופן שלאחר כל חמש אמות בגובה הופחת עובי הקיר באמה אחת, כדי שיוכלו להניח את קורות העץ המשמשות כריצפת היציע האמצעית והעליונה על גבי קיר הבית השוקע פנימה, וכן את תקרת היציע העליון (מצודת דוד). לְבִלְתִּי אֲחֹז בְּקִירוֹת הַבָּיִת – כדי שלא יצטרך לקדוח חורים בקיר ההיכל עצמו לנעוץ שם את ראשי הקורות, ולכן בנה את הקיר בצורה מדורגת כלפי חוץ, שיוכל להניח בכל מדרגה את קורות העץ של היציעים. (ז) והטעם שלא קדח חורים בקירות הבית, וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה, וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ, ולכן לא רצו לקדוח חורים באבני קירות ההיכל. (ח) מלבד החלוקה שהיתה בגובה היציע, לשלש קומות בנות חמש אמות כל אחת, היה כל יציע מחולק באורכו לשלשה תאים, ופֶּתַח הַצֵּלָע הַתִּיכֹנָה – הפתח של התא האמצעי מבין שלשת התאים, שדרכו נכנסים מההיכל אל התאים, אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית, והיינו בצד דרום, ובתוך היציעים היו פתחים מכל תא אל התאים הסמוכים אליו. ואחרי שנכנסו אל היציע התחתון, וּבְלוּלִּים – במדרגות הבנויות בעיגול מסביב לעמוד אבן יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה – אל היציע האמצעי בגובהו, וּמִן הַתִּיכֹנָה יעלו באותה הדרך אֶל הַשְּׁלִשִׁים – אל היציע השלישי בגובהו, שהוא העליון מכולם. (ט) וַיִּבֶן שלמה אֶת הַבַּיִת בבנין האבנים, וַיְכַלֵּהוּ – סיים לבנות את חלק הבנין העשוי אבן, וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת – בנה את תקרת הבית משתי שכבות של עצים, כדי שאם ידלפו מים מהתקרה העליונה לא יכנסו להיכל, אלא יעצרו מעל התקרה התחתונה, והשכבה התחתונה, שאותה רואים מתוך ההיכל, היתה גֵּבִים – עצים מצויירים לנוי, ומעליהם היו נכנסים המים שהיו דולפים מלמעלה. וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים – את השכבה העליונה, שאותה אין רואים מתוך ההיכל, אלא היא פונה לכיוון השמים, והיא התקרה העיקרית, עשה מעצי ארז חזקים. (י) אחרי שגמר את בניית התקרה של ההיכל, וַיִּבֶן אֶת הַיָּצִיעַ עַל כָּל הַבַּיִת, וכל אחד משלשת היציעים חָמֵשׁ אַמּוֹת היתה קוֹמָתוֹ, וַיֶּאֱחֹז אֶת הַבַּיִת – הניח את תקרתו של כל יציע על המגרעות שעשה בקיר ההיכל בַּעֲצֵי אֲרָזִים שהניח על המגרעות. (יא) בעת שהסתיימה בניית התקרה של ההיכל, הושלמה בניית החלק החיצוני של בית המקדש, העשוי מאבנים וקורות, ועדיין לא הותחלה בניית החלק הפנימי, שנעשה מחיפוי של עצים, ולכן היה זה הזמן המתאים לנבואה שנאמרה לשלמה, וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר. (יב) הַבַּיִת הַזֶּה, אין העיקר שבו החלק של האבנים והעצים הנעשה על ידי האומנים, אלא העיקר הוא החלק אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה, ועניינו הוא שיתאחדו על ידו כל ישראל לעבוד את ה' יחד, אִם תעשה כן ותֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי, וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם, וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ, כי מלכות בית דוד ובית המקדש היו מקושרים זה לזה, ותלויים זה בזה, וה' נתן את המלכות לבית דוד רק בתנאי שישמרו את תורתו ומצוותיו. (יג) ואם תעשה כן, אז וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.