הפרשה בקצרה – ויגש

עניני הפרשה: דברי יהודה ליוסף  •  התגלות יוסף לאחיו  •  ירידת יעקב למצרים  •  שבעים נפש שירדו למצרים  •  פגישת יעקב ויוסף  •  יעקב והאחים לפני פרעה  •  קניית המצריים ואדמתם על ידי יוסף

• דברי יהודה ליוסף: כאשר חזרו האחים עם בנימין לביתו של יוסף, ניגש יהודה לדבר דברים קשים עם יוסף, ואמנם הקדים לומר לו שהוא נחשב בעיניו כמלך, אך אחר כך הוכיח לו שמתחילה חיפש עלילות כנגדם, שהרי שאל אותם שאלות על אביהם ואחיהם ומשפחתם – דברים שאינם מעניינו של מלך זר, ואף על פי כן לא הסתירו ממנו דבר אלא אמרו לו את האמת. וכשביקש מהם שיביאו עמם את בנימין אמרו לו שחוששים הם שיקרה לו אסון בדרך, כיון שאמו מתה בדרך, והשטן מקטרג בשעת הסכנה, ואף על פי כן אמר להם יוסף שאם לא יביאו את בנימין לא יוכלו לבא לפניו שוב לקנות מזון. המשיך יהודה ואמר ליוסף, כי אף שבתחילה לא רצה יעקב לשלוח איתם את בנימין מחשש שיקרהו אסון, הסכים לכך לבסוף, אך אם עתה יראה שהם חזרו ללא בנימין, עשוי הוא למות מרוב צער. וסיים דבריו בהסבר מדוע הוא מדבר בענין יותר מאחיו, שזהו כיון שהוא נעשה ערב על הדבר בפני יעקב, ולכן אף הציע יהודה שהוא עצמו יישאר כעבד במקום בנימין, כיון שהוא עדיף ממנו לענין גבורה, למלחמה, ולשרת את יוסף, ובנימין יעלה עם אחיו ליעקב אביהם.
• התגלות יוסף לאחיו: באותו זמן כבר התכונן יוסף להתגלות לפני אחיו, אך לא רצה שיתביישו אחיו בפני המצריים שעמדו שם, ולכן ציוה שיוציאו את כל העומדים שם, וכשיצאו בכה יוסף בקול גדול עד ששמעוהו עבדיו ובני ביתו של פרעה, אמר להם שהוא יוסף, ושאלם האם יעקב אביו עדיין חי, אך אחיו התביישו ממנו כל כך עד שמרוב בהלה לא יכלו להשיב לו דבר. כיון שראה יוסף שאחיו נסוגים לאחוריהם מרוב בושה, קראם בלשון רכה ותחנונים שיגשו אליו, ואמר להם שלא יתעצבו ולא יכעסו על מכירתו, כיון שדבר זה היה מאת ה' כדי שיוכל לפרנסם בשנות הרעב, וביקשם שיעלו ויאמרו ליעקב בשמו שה' מינה אותו לאדון על כל מצרים, ולכן מבקשו שירד אליו והוא יפרנס אותו ואת כל בני ביתו. לאחר מכן נישק יוסף את כל אחיו ובכה עליהם, ואז ראו והבינו שאכן ליבו שלם עמהם, ודיברו עמו.
  כאשר שמע פרעה שהגיעו אחי יוסף הוטב הדבר בעיניו, ואמר ליוסף שיתן לאחיו תבואה ויצווה עליהם לעלות לארץ כנען ולהביא את יעקב ואת כל בני משפחתם, והבטיח להם שיתן להם את ארץ גושן, שהיא החלק המשובח שבארץ מצרים. שלח יוסף עגלות עבור יעקב עצמו ועבור הנשים והטף, נתן לאחיו בגדים חדשים ולבנימין נתן חמשה בגדים ושלש מאות כסף, ולאביו שלח עשרה חמורים ועשר אתונות נושאים תבואה ולחם, מזון ויין, וכששלח את אחיו הזהירם שלא יריבו בדרך להאשים איש את אחיו על דבר מכירתו.

• ירידת יעקב למצרים: כאשר באו האחים ליעקב ואמרו לו שיוסף עדיין חי והוא מושל בכל ארץ מצרים – לא האמין לדבריהם, אך כאשר אמרו לו את כל דברי יוסף, ואף ראה את העגלות שיוסף שלח להביאו [ורמז יוסף ליעקב שבזמן שנפרדו – עסקו בפרשת עגלה ערופה], האמין לדבריהם, וחזרה ושרתה עליו שכינה, לאחר עשרים ושתים שנה שהסתלקה ממנו. נסע יעקב עם כל משפחתו לבאר שבע, שם הקריב קרבנות לה', וה' התגלה אליו במראות הלילה ואמר לו שלא יחשוש מהירידה למצרים, כי יהיה שם לעם גדול, ולאחר פטירתו יעלוהו ויקברוהו בארץ ישראל. מבאר שבע ירד יעקב עם כל משפחתו וכל רכושו למצרים.
• שבעים נפש שירדו למצרים: באותו זמן היתה כל משפחתו של יעקב שבעים נפש, לפי חשבון זה: בני לאה (33): ראובן ובניו (5). שמעון ובניו (7). לוי ובניו [יחד עם יוכבד שנולדה בדרך] (5). יהודה ובניו ובני בניו (6). יששכר ובניו (5). זבולון ובניו (4). דינה. בני זלפה (16): גד ובניו (8). אשר ובניו ובני בניו (8). בני רחל (14): יוסף ובניו (3). בנימין ובניו (11). בני בלהה (7): דן ובנו (2). נפתלי ובניו (5). נשות בני יעקב לא נמנו כאן כיון שלא היו מצאצאי יעקב.
• פגישת יעקב ויוסף: כשהגיע יעקב לארץ גושן יצא יוסף לקראתו, ולכבוד אביו קשר בעצמו את סוסיו למרכבתו, וכאשר נפגשו בכה יוסף על צוארו של אביו, אך יעקב לא נפל על צוארו ולא בכה, אלא קרא קריאת שמע. אמר יעקב ליוסף, גם אם אמות כעת – אני מנוחם בכך שראיתי את פניך, שאתה עדיין חי.
• יעקב והאחים לפני פרעה: כיון שהתעתדו האחים לפגוש את פרעה מלך מצרים, וחשש יוסף שיטול אותם להיות אנשי מלחמתו, הביא מהם רק את החמשה החלשים ביותר, ואף הדריכם לומר לפרעה שהם רועי צאן, וכיון שהמצריים עובדים לצאן – לא ירצה פרעה שיהיו האחים קרוב אליו אלא ירחיקם לארץ גושן, ודבר זה יהא טובה לאחים כיון שארץ גושן היא ארץ מרעה. כאשר פגשו האחים את פרעה אמרו לו דברים אלו, ואף ביקשו ממנו לשבת בארץ גושן שהיא ארץ מקנה, והושיבם פרעה בארץ גושן, אך הוסיף פרעה ואמר ליוסף שאם יש בין אחיו אנשי חיל הבקיאים במלאכת רעיית הצאן – ימנה אותם לשרי מקנה על צאנו. כאשר בא יעקב לפני פרעה בירכו שבכל פעם שיגיע לנילוס – יעלו מי הנילוס לקראתו, ובכך הם משקים את כל ארץ מצרים. הושיב יוסף את אביו ואחיו בארץ רעמסס שבארץ גושן, וכלכל אותם כפי צרכיהם.
• קניית המצריים ואדמתם על ידי יוסף: בשנת הרעב הראשונה קנו כל יושבי ארץ מצרים וארץ כנען בכסף את המזון שהיה ביד יוסף, ויוסף הכניס את כל כספם לאוצרותיו של פרעה. כאשר נגמר הכסף שבידם נתן להם יוסף תבואה תמורת בעלי החיים שברשותם. ובשנת הרעב השניה כבר לא היה להם ממון או בעלי חיים, והציעו ליוסף שיקנה אותם ואת אדמתם תמורת מזון, וכיון שעם ביאת יעקב למצרים באה ברכה לרגליו – הסתיים הרעב, וביקשו מיוסף שימכור להם אף זרעים לזריעת האדמה. יוסף קיבל את הצעתם ורכש את כל הקרקעות שבמצרים תמורת המזון שברשותו, מלבד אדמת כהני העבודה זרה של המצריים, שכיון שיש להם קצבה קבועה מאת פרעה לא הוצרכו למכור את אדמתם. נתן יוסף זרע למצריים, והתנה עמהם שחמישית מהתבואה שתצמח – תהיה לפרעה, והשאר יהיה להם. כיון שלא רצה יוסף שאחיו יתביישו מהמצרים בכך שגלו מארץ כנען, העביר את כל יושבי מצרים מעיר לעיר, כדי שכל האנשים יהיו גולים ממקום למקום. ובני ישראל נאחזו בארץ גושן, ופרו ורבו מאד.