הפרשה בקצרה – לך לך

עניני הפרשה: הליכת אברהם ושרה לארץ כנען  •  ירידתם למצרים •  שרה בבית פרעה  •  פרידת לוט מאברהם  •  הבטחת ארץ כנען לאברהם  •  מלחמת המלכים  •  ברית בין הבתרים  •  הגר וישמעאל  •  מצות ברית מילה  •  הבטחת לידת יצחק משרה  • 

• הליכת אברהם ושרה לארץ כנען: לאחר שיצאו תרח ומשפחתו מאור כשדים ללכת לארץ כנען, נשארו בחרן שבארם נהריים ולא המשיכו לארץ כנען. אך אז התגלה ה' לאברהם וציוה עליו להתרחק עוד מארצו הראשונה, ששם נולד, לצאת מבית אביו הנמצא עתה בחרן, וללכת לארץ אחרת – שיראה לו אחר כך איזו היא. לא גילה לו ה' מיד לאיזו ארץ ילך כדי שתהא חביבה בעיניו, וכדי שיקבל שכר על כל פסיעה ופסיעה [כי כאשר הולך האדם ואינו יודע היכן תכלית הליכתו, ההליכה קשה לו יותר]. הבטיח ה' לאברהם שהליכה זו תהיה לטובתו, שיזכה לבנים, לעשירות, ויתפרסם שמו בעולם. ובנוסף לכך מסר לו ה' את הכח לברך את מי שירצה, מברכיו יתברכו ומקלליו יתקללו, וכאשר ירצה אדם לברך את בנו – יאמר לו שיהיה כאברהם.
  לקח אברהם את שרה אשתו, את לוט בן אחיו, את כל הרכוש, את כל האנשים שגייר אברהם והנשים שגיירה שרה, ויצאו לדרכם. בתחילה היתה ארץ כנען בחלקו של שם בן נח, אך באותו זמן היו הכנענים בני חם הולכים וכובשים את הארץ, וכאשר הגיע אברהם בדרך הליכתו לארץ כנען ונכנס לתוכה עד העיר שכם, התגלה אליו ה' ואמר לו שעתיד הוא להחזיר את הארץ לצאצאיו של שם, על ידי שיתנה לזרעו של אברהם. ובנה שם אברהם מזבח להודות לה' על הבשורה שיהיו לו בנים, ועל הבשורה שעתידים הם לקבל את הארץ.
  משם המשיך אברהם והלך עד למזרחה של העיר בית אל, הקים שם את אהל אשתו שרה ואת אהלו, ובנה שם מזבח נוסף לה' כדי להתפלל על זרעו, כיון שהתנבא שעתידים הם להכשל שם בעוון מעילה בחרם על ידי עכן, בזמן יהושע בן נון. משם המשיך והלך לכיוון ירושלים, הנמצאת בדרומה של ארץ ישראל.

• הרעב בארץ וירידתם למצרים: באותו זמן עשה ה' שיהיה רעב בארץ ישראל בלבד, כדי לנסות את אברהם לראות אם יהרהר אחרי ציווי ה', שבתחילה אמר לו לבוא לארץ ואחר כך יצטרך לצאת משם. ירד אברהם למצרים מפני הרעב, וכשהתקרבו למצרים אמר אברהם לשרה שצריכים הם לדאוג מחמת יופיה, כיון שהמצריים שחורים ומכוערים וירצו לקחתה, ואם יידעו שהיא אשתו יהרגוהו, לכן ביקש משרה שתאמר שהיא אחותו, כדי שעל ידי זה לא יהרגוהו.
• שרה בבית פרעה: כאשר הגיעו למצרים ראו המצריים את שרה ואמרו שראויה היא למלך, והביאוה לפרעה מלך מצרים. פרעה נתן מתנות רבות לאברהם ורצה לישא את שרה, אך ה' שלח מלאך שהכה על פי ציוויה של שרה את פרעה ואת בני ביתו בנגעים גדולים שמנעוהו מלהתקרב אליה. פרעה החזיר את שרה לאברהם ואף הזהירו שלא ישאר עם שרה במצרים כיון שהמצריים שטופים בזימה, ואף שלח עמו אנשים שישמרוהו עד אשר יצא עם שרה ממצרים.
  עלה אברהם עם שרה ועם לוט מארץ מצרים לארץ ישראל, לכיוון ירושלים, והגיע אל המקום שממזרח לבית אל, שם בנה את המזבח בבואו לארץ ישראל, וחזר וקרא שם בשם ה'.

• פרידת לוט מאברהם: מלבד העשירות הגדולה שהיתה לאברהם באותו זמן, אף לוט התעשר על ידי שהתלווה לאברהם, ומתוך כך לא היה די מרעה בארץ עבור הצאן של שניהם. רועי לוט היו רשעים ורעו את הצאן בשדות של אחרים, בטענה שה' הבטיח לאברהם את הארץ, וכיון שאין לו בנים ועתיד לוט לירש אותו – רשאים הם כבר עתה לרעות את בהמותיהם בארץ. אמנם רועי אברהם הוכיחום על כך, כי באותו זמן היתה עדיין הארץ ברשות הכנענים. מתוך כך אמר אברהם ללוט שראוי שיפרדו איש מרעהו כדי שלא תהיה מריבה ביניהם ובין רועיהם, כי קרובי משפחה הם, והציע ללוט שיבחר לו כל מקום שירצה להיות בו בארץ, והוא – אברהם – יהיה במקום אחר, אך הבטיחו שלא יתרחק ממנו הרבה, כדי שיוכל לעזור לו בשעת הצורך. לוט בחר לו את ככר הירדן, שהיתה ארץ נחלי מים משובחת ביותר, ואף שהיתה סמוכה לסדום ועמורה שהיו אנשיה רעים וחטאים לה' בגופם ובממונם, ומתכוונים למרוד בה', לא נמנע לוט מלדור עמם.
• הבטחת ארץ כנען לאברהם: בזמן שהיה לוט הרשע עם אברהם לא הוסיף ה' להתגלות לאברהם, אך לאחר שנפרד ממנו לוט התגלה ה' לאברהם והבטיח לו שיתן לו את כל ארץ ישראל, ושיהא זרעו מרובה כעפר הארץ אשר אי אפשר למנותו. באותו זמן הלך אברהם עד חברון, ובנה שם מזבח נוסף לה'.
• מלחמת המלכים: באותו זמן היו חמשה מלכים בארץ כנען שעבדו את כדרלעומר מלך עילם, והם: א. בֶּרַע מלך סדום, ב. בִּרְשַׁע מלך עמורה, ג. שִׁנְאָב מלך אַדְמָה, ד. שֶׁמְאֵבֶר מלך צְבוֹיִים, ה. מלך בֶּלַע [שלא התפרש שמו]. מלכים אלו השתעבדו שתים עשרה שנה לכדרלעומר, ואחר כך מרדו בו במשך שלש עשרה שנה, ובשנה הארבעה עשר למרידתם בא כדלעומר להלחם בהם, ואליו הצטרפו אַמְרָפֶל מלך שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ מלך אֶלָּסָר וְתִדְעָל מלך גּוֹיִם. מקום המלחמה היה באותו מקום שלאחר זמן נהיה שם ים המלח, בדרכם למלחמה היכו כדרלעומר ושלשת המלכים שעמו עמים שונים שהיו שם, והם רְפָאִים, זּוּזִים, אֵימִים, הַחֹרִי, שדה הָעֲמָלֵקִי וְהָאֱמֹרִי, וכשהגיעו למקום חמשת המלכים שמרדו בכדרלעומר נלחמו בהם ונצחו אותם אף שהיו רבים מהם, עד שנאלצו מלכי סדום ועמורה להמלט מהם ובדרכם נפלו לתוך בארות הַחֵמָר שהיו שם, ושאר אנשיהם נמלטו והתפזרו בהרים השונים שהיו שם. כדרלעומר ושלשת המלכים שנצחו במלחמה לקחו את כל אנשי סדום ועמורה ורכושם, את לוט ואת כל רכושו, והלכו משם, ודבר זה היה עונש ללוט על ישיבתו בסדום, מקום הרשעים.
  עוג [העתיד להיות מלך הבשן] שנותר לפליטה מה'רפאים' שהוכו על ידי ארבעת המלכים סיפר לאברהם שמלכים אלו שבו את לוט בן אחיו, וכששמע זאת אברהם זירז את כל בני ביתו, שהיו שלש מאות ושמונה עשר איש [אך בעיקר המלחמה סייע לו רק אליעזר עבדו, ששמו בגימטריא 318], ורדפו אחרי המלכים הללו עד דן, וגם אחרי שירדה החשיכה לא נמנעו מלהמשיך לרדוף אחריהם ולהרוג בהם. לאחר שניצח את המלכים שחרר את כל השבויים של סדום ועמורה, ובכללם לוט ורכושו.
  שם בן נח שהיה מלך ירושלים הוציא לאברהם לחם ויין, כדרך שעושים ליגעים מהמלחמה, וכדי להראות לו שאינו כועס עליו על שהרג את כדרלעומר ועמו שהיו מצאצאיו, ובירך את אברהם ואת ה' שעזר לו במלחמתו, ואברהם נתן לשם – שהיה כהן לה' – מעשר מכל ממונו. מלך סדום יצא לקראת אברהם ואמר לו שיחזיר לו רק את אנשי עמו, ויטול לעצמו את ממונם, אך אברהם סירב לקבל ממנו אפילו דבר מועט ביותר מהשבי, ואף לא שכר מבית גנזיו, כדי שלא יאמר שעשירותו של אברהם באה ממנו, ובאמת באה היא מברכת ה' שהבטיח להעשירו. אמנם הסכים אברהם שהאנשים שבאו להלחם עמו, ואותם שנשארו לשמור על כליהם, יטלו את חלקם משלל המלחמה.

• ברית בין הבתרים: לאחר שנעשה לאברהם נס זה שנצח את כל המלכים, אמר לו ה' שלא יתיירא מעונש על כך שהרג אנשים רבים, ולא ידאג שמא איבד את שכרו מחמת הנס שנעשה עמו, אלא שכרו הרבה מאד. אך אברהם שאלו מה התועלת שתהיה לו בשכר זה והרי אין לו בנים שיירשוהו, ואליעזר עבדו עתיד לירשו. ה' הוציאו מחוץ לאהלו והראה לו את הכוכבים, והבטיחו שיהיה זרעו מרובה כמותם. אברהם האמין להבטחה זו ולא ביקש על כך אות, וה' החשיב לו אמונה זו לזכות וצדקה.
  הוסיף ה' והבטיחו שיתן לו את הארץ הזו לירושה, ואברהם ביקש אות על כך. כיון שדרך כריתת ברית בין שנים נעשית על ידי ביתור בהמה ומעבר בין בתריה, ציוה ה' על אברהם ליטול שלשה עגלים, שלשה עיזים ושלשה אֵילִים, לחלקם לשני חלקים ולהעמידם זה כנגד זה, וליטול תור וציפור ולא לבתרם. באותו זמן התנבא אברהם על כך שעתיד זרעו להיות גרים בארץ שאינה שלהם ארבע מאות שנה, ולהיות משועבדים ומעונים תחת יד אחרים, עד אשר יעניש ה' את הגוי שישתעבד בהם ויוציאם מארצו ברכוש גדול. והוסיף ה' להבטיח לאברהם שהוא לא יראה את השעבוד והעינוי הללו, אלא יפטר מהעולם ויבוא אל אבותיו בשלום [כי תרח אביו עשה תשובה בסוף ימיו], ויקבר בשיבה טובה, כי ישמעאל בנו יחזור בתשובה, ועשיו בן בנו לא יצא לתרבות רעה בחיי אברהם. ואמנם כיון שעדיין לא הגדישו האמוריים את סאת עוונותיהם עד שיהיו ראויים לעונש גירוש מהארץ, רק הדור הרביעי של היורדים למצרים יחזרו לארץ ישראל [שהרי מבאי הארץ היה כלב בן חצרון בן פרץ בן יהודה בן יעקב, ויעקב הוא שירד למצרים]. כאשר שקעה השמש והחשיך היום עברו תנור עשן ולפיד אש – שלוחי ה' – בין בתרי הבהמות הללו, ובכך נכרתה הברית בין ה' לבין אברהם שיתן לזרעו את כל ארץ ישראל, מנהר מצרים ועד נהר פרת, ארצות הַקֵּינִי, הַקְּנִזִּי, הַקַּדְמֹנִי, הַחִתִּי, הַפְּרִזִּי, הָרְפָאִים, הָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי, הַגִּרְגָּשִׁי וְהַיְבוּסִי. חלק מהבטחה זו התקיים כשנכנסו ישראל לארץ בזמן יהושע בן נון, שכבשו ארצות שבעה מתוך עשרה עמים אלו, ואילו ההבטחה על ירושת ארצות הקיני, הקניזי והקדמוני עתידה להתקיים לעתיד לבוא.

• הגר וישמעאל: כשראתה שרה שאינה יולדת לאברהם, וכבר עברו עשר שנים מזמן שהגיעו לארץ ישראל [עשר שנים הוא הזמן שצריך האדם להמתין שתלד אשתו קודם שישא אחרת, ואין הזמן שנמצאים בחוץ לארץ נמנה בכלל שנים אלו], אמרה לו על פי רוח הקודש שבה שיקח לאשה את הגר שפחתה [בת פרעה מלך מצרים, שכאשר ראה את הניסים שנעשו לשרה אמר מוטב שתהיה בתו שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר], שמא מתוך כך שתכניס צרה לתוך ביתה תזכה גם היא עצמה ללדת. כאשר אכן הרתה הגר התחילה לזלזל בשרה ולומר שאינה צדיקה כפי שהיא נראית, שהרי לא זכתה להרות כשם שזכתה היא, ומתוך כך אמרה שרה לאברהם שהיא מטילה עליו את העונש על כך שכביכול 'חמס' ממנה את התפילה הראויה לה, כי היה ראוי לו להתפלל על שניהם שיזכו לזרע, וכיון שהוא ביקש רק על עצמו לא נפקדה עמו, וכן על כך שהוא שומע את הגר מזלזלת בה ושותק. אמר לה אברהם שהגר – עדיין שפחתה היא, ורשאית היא לעשות בה כטוב בעיניה, והיתה שרה משעבדת בה בקושי עד שברחה מפניה אל המדבר. בהיות הגר שם התגלו אליה ארבעה מלאכים בזה אחר זה, הראשון קראה 'שפחת שרי' ושאלה מהיכן באה ולאן היא הולכת, והשיבה לו שהיא בורחת מפני 'שרי גבירתה'. השני ציוה עליה לשוב לשרה ולהתענות תחת ידה. השלישי הבטיח לה בשם ה' שיהיו לה צאצאים רבים שלא יספרו מרוב. הרביעי הבטיחה שהיא עתידה להרות וללדת בן ותקרא את שמו ישמעאל, כי שמע ה' אל עוניה, והוסיף ואמר שעתיד הוא להיות פרא אדם האוהב להיות במדבר ולצוד חיות, ליסטים השודד את הכל, והכל שונאים אותו ומתגרים בו, אך יהיו צאצאיו מרובים. אמרה הגר שה' הוא 'אלוה הָרְאִיָּה' הרואה בעלבון העלובים, שהרי מתוך עלבונה זכתה גם במדבר להתגלות מלאכי ה'. חזרה הגר לביתו של אברהם, ובהיות אברהם בן שמונים ושש שנים ילדה לו בן, ואף שלא אמרה לאברהם את הנבואה שהיתה לה – שרתה על אברהם רוח הקודש וקרא את שם בנו ישמעאל.
• מצות ברית מילה: בהיות אברהם בן תשעים ותשע שנים התגלה אליו ה', ציוה עליו להתדבק בעבודתו ולהיות שלם בכל נסיונותיו, ועל ידי קיום מצוות ברית מילה יכרות אתו ברית של אהבה, וברית ירושת הארץ. הבטיחו ה' שיהיה לאב המון גוים, כי מלבד ישמעאל שכבר נולד עתידים לצאת ממנו עם ישראל ואדום [שהם צאצאי עשיו בן יצחק בנו], ולכן שינה ה' את שמו מ'אברם' ל'אברהם', שזהו קיצור של 'אב המון גוים', וקיום הברית מצד ה' היא על ידי שיהיה לאברהם לאלהים, ויתן לו ולזרעו את ארץ כנען שזהו המקום הראוי לכך. וקיום ושמירת הברית מצד אברהם וזרעו היא על ידי מצוות ברית מילה הנעשית בכל בן בהיותו בן שמונת ימים, ומילת בנים הנולדים לשפחות שבבית אדם מישראל לדורות עולם. ומי שלא נימול בקטנותו, ולא מל את עצמו כשגדל הרי הוא בעונש כרת, שאין לו ילדים ומת קודם זמנו.
  באותו יום עצמו שהצטווה על כך מל אברהם את ישמעאל בנו בהיותו בן שלש עשרה שנה, את כל עבדיו, וכן מל את עצמו בהיותו בן תשעים ותשע שנה. ועשה כן בעיצומו של יום, ולא התיירא מן הגוים ולא מן הליצנים, וכדי שלא יהיה מי שיאמר שאם היה רואהו היה מונעו מלקיים מצוה זו.
• הבטחת לידת יצחק משרה: ציוה ה' את אברהם שישנה את שם אשתו מ'שרי', שמשמעותה לשון שררה עלי בלבד, ל'שרה', שמשמעותה לשון שררה על הכל, ובירך אותה ה' שתחזור לנערותה, ותוכל ללדת ולהניק את בנה. אברהם נפל על פניו וצחק מתוך שמחה, ואמר בלבו האמנם עושה עימי ה' חסד זה – שאלד בן בהיותי בן מאה שנה, ותלד שרה בהיותה בת תשעים – אחרי כל החסדים שכבר עשה עימי, הלואי שלכל הפחות ישמעאל יחיה ביראת ה', כי איני ראוי למתן שכר כזה שיוולד לי בן נוסף. אך ה' חזר ואמר לו שתתקיים הבטחתו שתלד לו שרה בן, ויקרא את שמו יצחק. אמנם קיבל ה' גם את בקשתו של אברהם על ישמעאל והבטיחו שיברך אותו ויפרה וירבה, יהיו לו שנים עשר בנים נשיאים, ויהיה לעם גדול. אך הברית שכרת ה' עם אברהם על ידי המילה – תתקיים רק בזרעו של יצחק, שעתיד להיוולד באותו זמן בשנה הבאה.