הפרשה מבוארת – צו

"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ… וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה… אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא פרק ו, ב,ה-ו)

שאלה: מדוע הוזכר ציווי זה של האש היוקדת על גבי המזבח שלש פעמים.

תשובה: נאמרו כאן שלשה ציוויים: א. שתהיה מערכת העצים של בין הערבים בשיעור שתהיה האש על מוקדה כל הלילה, ובבוקר עדיין 'אש המזבח תוקד בו'. ב. ציווי מיוחד לזמן הרמת הדשן, שלא יסירו את כל הגחלים מעל המזבח וידליקו אש חדשה, אלא שגם בשעת הרמת הדשן ונטילת חלק מהגחלים, תישאר אש על המזבח ולא תכבה. ג. ציותה התורה שגם אם לא יבוא שום קרבן חדש במשך היום, תבער האש על המזבח כל היום, וגם כשיבוא קרבן ויקטירו את האימורים, שיזהר הכהן שהנחת האימורים לא תגרום לכיבוי האש, אלא תוקד בו האש בכל שעה. (שאלה ז).

"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב… וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַה' כָּלִיל תָּקְטָר" (ויקרא פרק ו, יג,טו)

שאלה: מפסוקים אלו לומדים שכהן גדול מקריב בכל יום 'מנחת חביתין', מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, כל ימי חייו, ויש לדעת מהו הטעם בהקרבת קרבן זה בכל יום על ידי הכהן הגדול.

תשובות: א. כיון שהכהן הגדול הוא המכפר על כל עוונותיהם של ישראל, ראוי שהוא עצמו יהיה נקי מכל חטא ועוון, וכיון שאין צדיק בארץ שיעשה רק טוב ולא יחטא, לכן אמרה התורה שיביא קרבנו פעמיים בכל יום. ב. על ידי זה יקחו החוטאים מוסר לעצמם, ויאמרו, אם הכהן הגדול מכפר על עצמו פעמיים בכל יום, ודאי גם אנו צריכים לפשפש במעשינו ולכפר על חטאינו. ג. שהחוטאים לא יתביישו בחטאיהם וימנעו מלהביא קרבנותיהם, לאחר שיראו שאפילו הכהן הגדול מקריב על עצמו מנחה פעמיים ביום. ד. כיון שהעניים והאביונים מביאים מנחה, רצה ה' שלא יתביישו בכך, אלא יראו שאפילו הכהן הגדול מקריב בכל יום קרבן מנחה. ה. כדי שהכהן הגדול עצמו יכנס לפני ה' כעני ואביון, בסימני דלות, כשהוא ניצב לפני אדון כל הארץ, ולכן מביא מנחה שהיא קרבן עני. ו. כיון שהכהן הגדול וכל יתר הכהנים אוכלים בכל יום את שיירי המנחות של ישראל, רצה ה' להראות שאין אכילה זו למלאות תאוותם, אלא לקיים ציווי ה', ולכן ציוה שבכל יום יקריב הכהן הגדול מנחה הנשרפת ומוקטרת כליל על גבי המזבח. ז. מנחה זו היא מנחת הודיה לה' על כל מתנות הכהונה שנתן ה' לכל שבט הכהנים. ח. כיון שבכל יום הכהנים קומצים את המנחות הבאות למקדש, ויתכן שיטעו ויקמצו פחות מהראוי, וכאילו גזלו את מזבח ה', לכן ציוה ה' שיקריב הכהן הגדול בכל יום מנחה המוקטרת כליל, ובכך הוא כאילו משלם ומשלים את שלא קמצו הכהנים כראוי. ט. רצה ה' שבכל יום יהיו קרבים לפניו קרבן יחיד וקרבן צבור, וקרבן הציבור הוא שני התמידים הבאים בכל יום, אך קרבן יחיד יתכן שיהיו ימים שלא יבואו כלל קרבנות יחיד, ולכן ציוה שהכהן הגדול יביא בכל יום מנחה זו, שהיא קרבן יחיד, כיון שהוא ה'יחיד' הקדוש ביותר בעם, והוא מצוי במקדש תמיד ולא ישכח לעשות כן. י. כיון שאהרן הכהן עשה את העגל, ועוון זה שמור לדורות, כמו שנאמר 'וביום פקדי ופקדתי', ואמרו חז"ל שאין פורענות באה על ישראל שאין בה חלק מסוים כעונש על עוון העגל, לכן הכהן הגדול שבכל דור, העומד תחת אהרן הכהן, מקריב בכל יום קרבן מנחה מחציתו בבוקר ומחציתו בערב, כדי להגן על ישראל מהעונש העשוי לבוא עליהם בגלל חטא העגל.

"זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת… כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם" (ויקרא פרק ו, יח, כא-כב)

 שאלה: הרי דין זה האמור כאן, שאם יזה מדם הקרבן על הבגד יש לכבסו במקום קדוש, שייך בכל הקרבנות, ומדוע נאמר דוקא בקרבן חטאת. וכן דיני כלים שהתבשל בהם בשר הקרבנות שייך בכל הקרבנות, שלאחר שעבר זמן אכילתם נעשו 'נותר' האסור באכילה, ואף הטעם הבלוע בכלים אסור באכילה, ומדוע כתבה זאת התורה דוקא בקרבן חטאת.

תשובה: ברוב הקרבנות לא מצוי הדבר כלל שיזה מהדם על בגדי הכהן, אך בחטאות הפנימיות, שמובא דמם אל תוך ההיכל להזות על מזבח הזהב וכנגד הפרוכת, והכהן צריך לטבול אצבעו בדם כמה פעמים ולהזות, יתכן יותר שיזה מהדם גם על הבגד, ולכן כתבה התורה דין זה דוקא בקרבן חטאת.

ואת דינו של טעם הבשר הבלוע בכלים כתבה התורה גם כן בחטאת, כיון שהחטאת נאכלת ליום ולילה, והרי היא ממהרת להיות 'נותר' יותר מקרבנות השלמים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד. ואמנם גם קרבנות האשם נאכלים רק ליום ולילה, אך כיון שקרבן חטאת מצוי יותר, שהוא בא על חטאים רבים, ואילו קרבן האשם אינו בא אלא על חטאים ספורים, כתבה זאת התורה בענין קרבן חטאת. (שאלה יד).

"וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה' אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ… קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם" (ויקרא פרק ו, ז,יא)

שאלה: מדוע החטאת והאשם, הבאים על חטאים שעשה האדם, הם 'קדשי קדשים', ואילו השלמים, הבאים מרצון האדם וללא חטא, הם קדשים קלים, והרי לכאורה היה ראוי להיות בהיפך, שהשלמים הבאים על ידי אנשים צדיקים שלא חטאו יהיו קדשי קדשים, והחטאת והאשם יהיו קדשים קלים. וכן יש לשאול מדוע המנחה היא תמיד 'קדשי קדשים'.

תשובה: קרא הכתוב את האשם ואת החטאת 'קדשי קדשים', כדי ללמד אותנו את מעלת בעלי התשובה, שלא יחשוב בעל התשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות אשר עשה, אין הדבר כן, אלא להיפך, הוא אהוב ונחמד לפני בוראו כאלו לא חטא מעולם. ולא עוד, אלא ששבח גדול יש לו, יותר מהצדיקים, שכבר טעם את טעם החטא, וכבש את יצרו ופרש מהחטא, וכמו שאמרו חז"ל, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ולכן קרא ה' את קרבנות החטאת והאשם 'קדשי קדשים', להודיע שקרבנותיהם נערכים אצל ה' בערך גדול. ואילו השלמים, שהם קרבנות הצדיקים הגמורים, אינם אלא קדשים קלים.

ומחמת טעם זה נקראת גם המנחה 'קדש קדשים', לרמוז על מעלת העניים והאביונים המבקשים את ה', ולכן נאמר גם בקרבן מנחה 'נפש כי תקריב', וכמו שפירש רש"י, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו, ומחמת כן גם קורא ה' לקרבנו 'קדש קדשים'. (שאלה טו).