מאמר ראשון, מו-מח
מו. הכוזרי: וכמה אתם מונים היום?
מז. החבר: ארבעת אלפים וחמש מאות. ופרטם מבואר בספר תורתנו: שנות אדם, שת ואנוש, עד שם ועבר, ומשם מנין הדורות עד אברהם יצחק ויעקב, וממנו עד משה. קבלנו ממשה רבינו את מנין שני הקדמונים, ומשם ואילך ידוע לנו מנין השנים עד זמנינו.
אנשים אלה, שעל פיהם נמנה המנין לשנות העולם, היו לב האנושות וסגולתו, בזכות המדרגה הנבואית שזכו לה. אך לא כל בניהם היו בני מעלה כאביהם, ולא זכו לנבואה, ודומים לקליפה המקיפה את הפרי. עד שהוליד יעקב אבינו שנים עשר שבטים, כולם ראויים לשפע אלוהי, ומאז חל מפנה בדרך האלוקית, ותחת אשר מקודם היתה נחלת יחידים, הפכה להיות נחלת צבור שלם. ובתוך צבור זה של צאצאי ישראל נשמר המספר הנכון של שנות העולם.
מח. הכוזרי: פרוט זה של סדר הדורות שמבואר בתורה מרחיק מחשבת זדון, בדבר אפשרות של כזב והדברות בין אנשי אותה הדת, לקביעת מספר שנים לקיום העולם. מנין המורכב מפרטים כה רבים, אי אפשר שיחליטו עליו עשרה אנשים מבלי שיתבלבלו ויתגלה על ידי זה סוד הידברותם, או שימצאו חולקים שידחו דברי מי שירצה לברר להם מנין זה. כל שכן שהמדובר כאן אינו בעשרה אנשים, כי אם באומה שלמה של מליוני איש. ועוד, שאין כאן הפלגה לעולם רחוק (כי מספר השנים מבריאת העולם ועד משה אינו רב), ואין לשקר וכזב אחיזה בו.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
