מאמר ראשון, צב-צה
צב. הכוזרי: הזהר, החבר, שלא תטה אותך אהבתך לעמך מדדך האמת, להפליג בספורי שבח על עמך, ולהעלים עין מחטאם המפורסם, שהיה בעיצומן של ההתגלויות האלוהיות, כי שמעתי שעם המעמדות הללו עשו עגל, ועבדו לו עבודה זרה גמורה.
צג. החבר: לפי גודל מעלתם, נחשב להם גם חטא קטן זה לחטא גדול. והגדול – הוא מי שחטאיו ספורים.
צד. הכוזרי: מפני נטיתך לבני עמך אתה אומר את זה, וכי יש עוון גדול מזה? ומהי המעלה שנוכל ליחס להם לאחר מעשה כזה?
צה. החבר: הנח לי מעט, ואברר לך את גדולת העם הזה. הנה ה' בחרם לו לעם מבין האומות, ועובדה זו לבדה דיה להעיד על גדולתם. וכן תוכיח העובדה שההתגלות האלוהית שלא היתה בדורות הקודמים מאז אדם הראשון כי אם נחלת יחידים, הפכה לנחלת אומה שלמה, והגיעו כולם למדרגה כה גבוהה, שהיו ראויים להתגלות אלוהית ולדבור ה' עמם. ומעלה זו דבקה אף בנשיהם, עד שהיו מהן נביאות.
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
