מאמר ראשון, צה 2

המשך צה. החבר: (ומעלת אומה זו גם בגלל מצבה התורשתי), כי הנה האדם הראשון היה שלם ביצירתו בתכלית השלמות, באשר לא היתה בבריאתו שום סיבה המונעת שלימותו, כי אין שום מקום לפגם בשלימות מעשה הנעשה על ידי יוצר חכם ללא גבול, ובן בעל יכולת בלתי מוגבלת, הבוחר את החומר הרצוי לו, לצורה אשר חפץ ליצרה. גם שאר הגורמים למניעת השלמות לא היו באדם הראשון, לא הזיק לו מזג זרע האב, ולא דם האם, לא המזונות שגדל עליהם, ותנאי מזג האויר, המים והארץ, וחסרון חנוך מושלם. כי בראו ה' כאדם העומד בסוף ימי בחרותו, שלם ביצירתו ובמידותיו, ונפשו נפש תמימה וזכה, ושכלו הגיע לשיא היכולת של בן אדם, וזכה (לרוח הקודש ונבואה) שהיא המדרגה הבאה אחר שלימות השכל, מעלה שבה ידבק באלוהים ובמלאכים, ועמד על האמת במחשבה קלה, מבלי ללמוד. (ובגלל היותו יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא) קראוהו 'בן אלהים', וכן הדומים לו מזרעו נקראו 'בני אלוהים'.

אדם הראשון הוליד בנים רבים, אבל מכל בניו רק הבל היה ראוי למלא מקום אביו, כי הוא היה דומה לו במעלותיו. וכשהרגו קין אחיו בגלל קנאתו בו על מעלתו, ניתן לו שת תחתיו, הדומה במעלותיו לאדם הראשון. הוא היה המובחר והגרעין שבבני אדם, והשאר – כקליפה לפרי. בחיר בניו של שת הוא אנוש, וכן הלאה עד נח. יחידים אלה היו הלב והעיקר של דורם, שלמים בטבעם ובמדות נפשם, שלמים בחכמה ובגבורה, דומים לאדם הראשון, ונקראו 'בני אלוהים'. הם האריכו ימים, ועל פי שנות חייהם אנו מונים את השנים מאדם הראשון ועד נח, ומנח עד אברהם, למרות שהיה ביניהם מי שלא דבק בו השפע האלוהי, כתרח.