מאמר ראשון, צז4

המשך צז. החבר: יוזמי עבודת העגל היו האצטגנינים והחוזים בכוכבים שהיו בקרב בני ישראל, הם דימו כי מעשים מסוימים שמוצאם ממחשבת האדם מקרבים את האדם לבורא יותר ממצוות אמיתיות. דומים הם בזה למשל בית המרקחת שהזכרנו לעיל, שנכנס שוטה לבית מרקחת וחילק רפואות מכל הבא ליד לאנשים שנזקקו לתרופות אלו, ואף יכלו להתרפא, והוא בסכלותו המית אנשים רבים. העם נשמע לחוזים בכוכבים, אבל יחד עם זה לא חשב לעזוב את עבודת האל, ונדמה היה להם כי אדרבא, מצוה הם עושים, ולכן באו לאהרן לגלות את מחשבותיהם, לבקשו לעשות להם עגל. ואהרן הסכים לעשות העגל – כדי לגלות את צפונות ליבם, ולברר מי הם העובדים הממרים, כדי שיבואו על ענשם. אך עם זאת האשימו ה' בהוצאת מחשבת חטאם מהכח אל הפועל.

בזמננו, אינה קיימת עבודת פסלים וצלמים ברוב האומות, ועל כן נראה בעינינו מעשה כזה מעשה מגונה, אבל בזמנם, שהכל עבדו לצלמים, הרי מעשה כזה היה רגיל ופשוט. אילו היה חטאם שבנו להם בית מקדש לעבוד בו, לפנות אליו, לכבדו, ולהקריב בו קרבנות, לא היה למעשה זה חשיבות כה גדולה בעינינו, מפני שנהוג בזמננו לבנות בתים מיוחדים לעבודת אלוהים, ולמרות שנבחר מקומם של בתים אלה על ידינו, אנו מחשיבים אותם, ומתברכים בהם, ואפשר שנאמר עליהם שהשכינה שורה בהם והמלאכים חונים סביבותיהם. ולולא הצורך במקומות אלה לאסיפת הציבור (לתפילה), היה דבר כזה מוזר בעינינו. ואמנם בזמן מלכות ישראל היו מוחים באנשים מתחסדים הבונים בתים לעבודת אלוהים, הקרואים 'במות', ולא עוד אלא שמלכי ישראל החסידים היו הורסים אותם. מגמתם היתה שלא תהיה חשיבות לשום בית לעבודת האל מלבד הבית אשר בחר בו ה', עם צורת הבית ומידותיו כפי שציוה.